נפש האומן

בקרוב אפרסם ראיון עם אומן ישראלי בינלאומי.
מה הקשר בין אומנות לMBTI אתם בוודאי שואלים. ובכן, סקרן אותי מאוד לבחון האם ניתן לפענח תהליך יצירה של אומנות באמצעות המודל, קרי, האם אפשר לשים את היד על תכונות טבעיות של האומן ודרך אומנותו והצלחותיו, ותוצאות המודל והראיון מרתקות. יש למה לחכות.

מה הקשר בין אומנות ובין פענוח באמצעות מודל הMBTI?

אתם כבר יודעים, שבמסגרת לימודי הMBTI נפתח לי צוהר ענק למצפן עצמי, בו אני בוחנת מה עשיתי עד היום וכיצד זה קשור למה שאני עוסקת, למה שאני אוהבת לעסוק ועם מי את מתחברת.

לאחרונה, בעקבות הראיון עם האומן,ודברים נוספים שחוויתי לאחרונה,  הבנתי שגם אני סוג של אמנית, האומנות שלי היא שאלת שאלות.
כנראה, לא סתם בחרתי ללמוד תאטרון ועיתונאות בתואר הראשון. אך עם זאת, מה שמעניין אצלי, (והפענוח האישי שלי במסגרת המודל מתקף זאת), זה לא להיות על הבמה, לא להראות את עצמי, אלא לגרום לדברים להיות. מה זאת אומרת? לדוגמא, במסגרת לימודי התאטרון, לצידי למדו השחקנים צביקה הדר ולימור גולדשטיין – הם כידוע מופיעים על הבמה ובטלויזיה, למה אני לא? כי אני, במסגרת תכונותי, אוהבת את מאחורי הקלעים, הבימוי, התסריטאות, התפאורה. בסקאלה של היצירה, אני מרגישה בנח להזיז את הדברים מאחורי הקלעים. להיות ולא להיראות. לייעץ מבלי לקחת את המקום על הבמה. לשאול את השאלות שמזיזות קדימה. לעזור באמצעות השאלות שלי למצא את המקום הנכון ולהתקדם משם לדבר הבא, לשאלה הבאה שמקדמת.

גם כשעבדתי בתקשורת, העדפתי את הרדיו. זוכרים שהנחיתי תוכנית רדיו בקול הילדים? שוב, לא פלא שבחרתי רדיו. שומעים ולא רואים, אני מראיינת ולא מרואיינת, אני שם בשביל להנגיש את הדבר ולא בשביל להיות הדבר.

וכשאני חושבת על הפן המקצועי שלי בתור עורכת דין, לא במקריות, אני עוסקת בתהליך הסדרת מחקרים רפואיים בפן המשפטי והאתי. מתפקידי, אני מייצגת בוועדות הלסינקי את המטופל שמשתתף במחקר רפואי. בתפקידי אני נציגת הציבור,  אני אחראית על טובת המטופל, רואה את מצבו, שומרת עליו מבחינה חוקית ואתית לפני שהוא חותם על הסכמה מדעת להכנס למחקר. שוב, אני מאחורי הקלעים לטובת מישהו שנמצא על הבמה. שואלת עבורו את השאלות.

בזכות מודל ה MBTI הבנתי על עצמי כל כך הרבה דברים, שאשררו את מעשי בעבר ובהווה, ובוודאי בעתיד.

גם הבלוג, אותו אני כותבת מעל שנתיים, עוזר לי להנגיש את המחשבות שלי, הרעיונות שלי, היצירה שלי, שאותה אני פורשת בפני אנשים אחרים, במטרה לעזור לאנשים שקוראים את הבלוג. הבלוג מצד אחד עושה לי סדר במחשבות וברעיונות, ומצד שני הוא כלי לעזר לקוראי הבלוג. בראש שלי, אני עובדת הבמה של קוראי הבלוג. לכן, אני אוהבת את המדיום הזה כי אני מקבלת תגובות שגורמות לי להרתם ולכתוב פוסט נוסף.

איך מודל הMBTI עשוי לעזור לאומנים?

בהמשך לפוסט האחרון, אודות קבלת החלטות, ברגע שאומן ידע מה המודל שעל פיו הוא פועל, הוא יבין את הדרך בה הוא פועל בקבלת ההחלטות האמנותית שלו.  ולכן, פענוח במסגרת מודל הMBTI הוא כלי קיומי. שאינו מותרות.  באמצעותו ניתן לאתר את הדברים שעד עכשיו לא מצליחים לזהות בעצמם. לעומת המושג, "חדר בריחה" , הידיעה תעניק להם  "חדר חזרה", חזרה לעצמי, חזרה לאותנטיות, לדברים הומעדפים עליהם, שנעשים בטבעיות, והיכרות עם אלה שנעשים במאמץ.

האבחון נותן אויר לנשימה ולא פחות מזה.
אני עובדת שנים עם אנשים בצמתים ששואלים שאלות שההשפעה שלהם עליהם גדולה. משמעותית. קריטית.
אותי מעניין ללוות את אלו שמחפשים, כצורך בסיסי, למצוא את המענה המדוייק שמתאים רק להם. לא על מנת לצפות בשיטתיות את העתיד שלהם אלא להבין את ההווה שלהם.
אותי מעניין לחשוף את הקהל הזה לשפת ההפעלה לזיהוי הכשרונות שלהם. שפה שמתאימה למחפשים בהירות, שהיא מעבר להשראה. התקדמות מכל נקודה שנמצאים. יצירת מציאות שרוצים, וחיבור  לתכלס. לפרקטי, גם מבחינת רווח כספי.

איך רווח כספי קשור למודל הMBTI?

ההנחה שלי היא, שכשאנחנו מכירים את עצמנו באמת, בסמוי ובגלוי, זה גם יתממש בדמות של רווח אישי ורווח כספי.

ברגע שאני מכיר את עצמי, ויודע בוודאות במה אני חזק, אני מגדיל את קשת היצירתיות שלי, ומן הסתם מגדיל את קשת של מגוון האנשים שיהיו סביבי, שיראו אותי ואת היצירה שלי, ומגדיל את האפשרות שחלק מהאנשים סביבי ירצו לשלם עבור האומנות שלי, שבה אני במיטבי.

ברגע שאני מכיר את עצמי, ויודע בוודאות במה אני זקוק לחיזוק, אני יודע למי עלי לפנות ומה עלי לעשות בשביל "לפנות" את המקומות הללו, שאחרים יעשו בשבילי, שהם יעזרו לי במקומות הללו, בשביל שאני "אשחק את המשחק" במקום שבו אני במיטבי. ואז, במקום להתעסק במה שמאמץ אותי, אני נעזר באנשים שירימו אותי לצעד הבא, בעוד שאני ממשיך ועושה את הטבעי והנכון לי.

למה אומנים?

היצירה האומנותית חיה וקיימת כדרך מוחשית, פיסית, להבעת תחושות ומחשבות של כל אחד מאיתנו. היא יכולה להתפרש בצורה מגוונת על ידי אנשים שונים, בעלי אמונות, מחשבות ותפיסות עולם שונות.
הדרך שבה אנחנו מתייחסים ליצירה ומפרשים אותה יכולה להעיד רבות , על האישיות שלנו ולגלות לנו דברים רבים על עצמנו ועל האישיות שלנו, בדרך בלתי אמצעית. היא חושפת בנו דברים שלא ידענו על עצמנו, כי היא מגיעה מתוך המקומות העמוקים ביותר שבנפש שלנו. יצירה היא המחשה למה שבנפשנו. הגלוי והסמוי.

גם אבחון במודל הMBTI  הוא המחשה למה שבנפשנו. כשנזהה את השפע שלנו, את המקומות שלנו, בהם אנחנו חזקים,  האנטנות שלנו גם יהיו פתוחות לקלוט עוד שפע, אם זה פרנסה, מקום נעים לעבוד בו, אושר, שמחה או כל דבר שמחבר אותנו למהות שלנו.

זה נכון לאומנים, אבל אפשר להגדיל ולאמר שאנחנו האומנים של החיים שלנו.

מתי היינו אומנים אמיתיים?

האם היה אי פעם רגע שהיינו במקום הזה שלנו? אני מאמינה שכן. המודל מאמין שכן. זה הבסיס של המודל.

מתי היה הרגע הזה?

כשנולדנו. כשהיינו ילדים. כשצבעי היסוד שלנו עוד היו ברורים, חזקים, מובהרים. כשעדיין לא הספקנו לטשטש את צבעי היסוד שלנו.

לאחרונה ביקרתי בברצלונה. במוזיאון פיקאסו עצרתי ליד התמונות שהוא צייר עד גיל 10(!). פיקאסו  צייר  על קרטון, על גביסי עץ, על כל מה שמצא סביבו.

כשראיתי את אותם " ציורים" שלו מגיל ילדות,  כבר בציורים האלו, חשתי וזיהיתי באופן מוחשי וברור, את האישיות שלו, את העומק שיש בו. את הים העמוק והתבוני של מחשבותיו ורגשותיו.

עבורי ההמחשה בעזרת יצירה היא הד לתכנים שליוו את האומן בתהליך היצירה שלו.
בזמן שאני מתבוננת ביצירה אני מקיימת בה תהליך חדש. בוחנת אותה לפי המודל. גם האומן עושה זאת וכך בזמן אמת היצירה נולדת בעוד מובנים.

ומה שנותר לי עכשיו הוא לשוט בים העשייה וההשראה בבטחון. לבנות מיגדלור שיאיר ויאפשר לי לראות את הים הפנוי. שזה יאיר אור חדש אודות עצמי.  ומהחדש הזה, אין לדעת לאן אגיע. אחדש לעצמי את עצמי בלי רעשי רקע ועם דיוק מקסימלי.

מה המגלור נותן לנו?

שנפעל בהלימה עם המועדף שלנו ונגדיל את שביעות הרצון שלנו מעצמנו ומ"ניצול" האהבות שלנו .

שנגדיל את תחושת המשמעות שלנו כלפי עצמנו.

ברגע שכזה ,יהיו בנו הכוחות להגדיל את מידת ההשפעה שלנו על העולם.

שנצבע את החיים שלנו ונרכיב משקפיים בצבע סגול. כלומר,נחזק את מה שממילא, שלנו.

ונאתר באמצעות האבחון את הנ.צ הסגולי האחד והמיוחד.

אז מה הנ.צ הסגולי האחד והיחיד שלכם? אשמח לקרא על האומן הפנימי שלכם

תגובות פייסבוק

תגובות

8 מחשבות על “נפש האומן

  1. נויה יקרה,התחלתי לקרא את דברייך ,ותוך כדי ליוותה אותי שאלה מרכזית,מה ההבדל בין אומן ובין אדם מן השורה בבחינת המודל עליו את מדברת ? ,,ואז הגעתי לשורה " זה נכון לאומנים, אבל אפשר להגדיל ולאמר שאנחנו האומנים של החיים שלנו." מתוך דברייך ,ואז התבהרו הדברים
    המודל מענין מאוד וכנראה מאפשר לנו לשוטט בין הנשמות של יקרנו ובתוך הנשמה שלנו,ללמוד להכיר וגם כנראה לפעול
    תודה על ההצצה האמיצה לנפשך האומנית
    בחיבה רבה
    שוקי

    • "וגם כניראה לפעול"… אני מתחברת למילים שלך.
      משמעותי עבורי שאפשר לזוז באמצעות הכרות עם עצמנו. לזוז זה לחיות. לזוז מתוך בחירה זו איכות חיים. תודה רבה שקראת והגבת. שימחת אותי מאוד

  2. נויה יקירתי,
    כל מה שאת עושה זו אמנות בכלל ואמנות החיים בפרט. צומת הדרכים שרוב האנשים נוכחים בהם בשילוב מכלול השאלות הסמויות והגלויות, שלרוב די מתחמקים, או לדברייך בורחים מלתת תשובות, כי הם יודעים שעליהם להשקיע מחשבה.
    ולאן נעלמה המחשבה ? טובעת בשלל הטכנולוגיות, לצערי הרב.
    לכן, למודל שלך שי תפקיד מכריע בעוררות המחשבות והחשיבה ובהמשך היוזמה לעשות ולעשות.
    יופי של פוסט.
    לשאלתך, אצלי האמנות היא בחשיבה, בתעוזה ובהשפעה שאלה ערכיה המרכזיים של אמנות החדשנות שאני בעליה וממנכ"לת אותה.
    חיבוק ענק. תודות על פוסט מעורר חשיבה

    • תודה לתגובה שלך, שמעוררת עוררות של מחשבות נוספות…אוהבת מאוד את האומנות שלך בהשפעה.
      סוג של חיבור אנושי מוחשי שהוא אפילו מעבר לחשיבה והתעוזה הפנימית אישית.

  3. נויה
    נכנסתי לראות מי החברה החדשה שלי ?
    וגיליתי פה פוסט מסקרן, שפותח ספקטרום שלם שלא הכרתי (וכבר צוללת אחורה לפוסטים שלך לגלות עוד).
    כאחת שיש לה "פחד במה" מצאתי את עצמי תוך כדי תהליך הכתיבה, מנהלת שיחות עם עצמי ופותחת בפומבי את "מאחורי הקלעים" בפוסטים שלי (זה גם הכי אותנטי).
    בפאראפרזה על עליסה בארץ הפלאות : אם אתה לא יודע לאן אתה רוצה להגיע
    תמיד תגיע

    • מעניינת מאוד התגובה שלך. תודה. עליסה שואלת את החתול באיזו דרך עליה ללכת והוא עונה לה שזה תלוי לאן היא רוצה להגיע. אם לא משנה לה לאן היא תגיע, גם לא משנה איזו דרך תבחר . ואז היא עונה לו: "בתנאי שאגיע לאנשהו".
      אנשהו הוא מבחינתי גם "סוג " של יעד של כל אחד מאיתנו.
      וככזה, יענה לעליסה החתול, שאם היא תתמיד בהליכה לאנשהו- בטוח שהיא תגיע. וזה הסוד .
      לכל אחד מאיתנו יש לאנשהו. אנחנו מגדירים אותו ואז עושים כמיטב יכולתנו להגיע אליו.
      יכולים להיות לנו "כמה לאנשהו" בחיים.
      כל אחד יקבל את "היחס האישי" שניתן לו. זו בעיני עשייה משמעותית. הענקת משמעות למשהו שבחרנו לקרוא לו : "לאנשהו". משמעות. גדולה. קטנה. אבל משמעות. אני מקוה שהצלחתי להאיר את הנושא באור נוסף.ותודה נוספת לך שהגעת לבקר בבלוג שלי

  4. פינגבק: ראיון אישי עם גיל גורן - נויה קומיסר - תקשורת פותרת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *