לאחרונה צפיתי בסרט החדש של פיקסאר – "הקול בראש".
בסרט מסופר על הקול הפנימי שמתנהל בראש של הגיבורים ועל חמשת הרגשות אשר עולים, מניעים ומשתלטים עלינו בסיטואציות השונות : שמחה, גועל, פחד,כעס ועצב.
הסרט מאוד חזק בעיני, ומתאים לכל גיל – צפיתי בו עם ילדתי בת ה16 וחצי ושמחתי שאנחנו יכולות להתחבר בזכות התוכן של הסרט.
בפוסט זה אנתח את המחשבה שליוותה אותי לאורך הסרט ולאחריו בנוגע להתיחסות שלנו לרגש העצב, או במימושו במציאות בתור המשפט "אל תדאגי".
החשיבות הבלתי הגיונית למצב הצבירה "להיות שמח"
בתום הצפייה בסרט, הרגשתי שהחוויה שליוותה אותי במהלכו קשורה לתובנה הבלתי מדוברת ולהמלצה שכבר כמעט הפכה ל"מורה דרך" לחיים טובים – שרצוי שרוב הזמן , ניזהר מלאבד שליטה וניפול לעצב ,סבל ודאגה .
המסר הזה גרם לי ל"דכדכת", שלא נותנים מקום ופורפורציה לרגש שקיים בנו כמו כל רגש אחר, שהוא לגיטימי ומהווה חלק מסך הרגשות שמרכיבים אותנו בתור ישות אנושית (בהנחה שאינו קיצוני).
החשיבות הבלתי הגיונית למצב הצבירה "להיות שמח"
זה לא שאני מתנגדת להרגיש שימחה, אבל השאיפה להרחיק מעלי כול סממן של דאגה ועצב ניראתה לי לפתע תלושה מהמציאות.
השאיפה הבסיסית שלי היא לחיות בשלום עם קשת רחבה של רגשות .
קשת שאין סתירה בין כל צבע וצבע ואפילו נוצרת השלמה בין הצבעים השונים: שמחה, חיונית, יצירתיות, התלבטות, עצב, דכדכת.
הדאגה והעצב יוצרים חיבור וקשר לסביבה
השיחות הטובות ביותר שלי עם עצמי ועם הסביבה שלי,היו דווקא ברגעים שהדאגה והכאב הציפו אותי.
מבחינתי הדאגה, והעצב, הם רגשות שאני צריכה לדעת איך לחיות איתם כי אי אפשר להמנע מהם .
לצד זה שהם דורשים ממני אנרגיה מסוימת עד כדי שהייתי שמחה לוותר עליהם כי הם גורמים לסוג של מועקה וצורך בהתמודדות, הם באופן טבעי גם מהווים תמריץ לשתף ולתקשר עם הסביבה.
בסרט הדאגה והעצב יצרו קרבה וקשר לסביבה בשתי סיטואציות שונות:
בסיטואציה הראשונה, בינג –בונג, (החבר הדמיוני של ריילי, הגיבורה), ישב עצוב ומדוכדך ומי שמגיעה אליו ספונטאנית , מתיישבת לצידו, ומקשיבה לו- היא לאו דווקא "שמחה", שעסוקה כאמור בעשייה ובעיקר ב"איך לצאת ממצב הדאגה" אלא "עצב"."עצב" יושבת, לידו, שואלת שאלות, מקשיבה, מבינה את מצבו באמפתיה ומאפשרת לו לשתף אותה במה שעובר עליו. הוא פורץ בבכי אבל יוצא בהדרגה ובטבעיות מהעצב והדכדוך וממשיך הלאה.
בסיטואציה נוספת, ריילי חוזרת הביתה, לאחר שברחה ממנו. קבלת הפנים של ההורים מתאפינת בכך שבפעם הראשונה הם לא מדברים על כמה כיף במקום המגורים החדש שלהם, והיא, לחילופין, לא שותקת ומקבלת את ה"השמח, הטוב והיפה", אלא מחליטה לשים את הדברים על השולחן ולהגיד להם "לא כיף לי בעקבות המעבר".
הם מחבקים אותה ומקשיבים לה – דבר שמאפשר לה לבטא,לשתף ולתקשר את הרגשות שלה ולאחר מכן לנשום עמוק ולהמשיך הלאה.
התמריץ הטבעי של רגש ודאגה זה לתקשר ולהתחבר עם הסביבה, ולא בהכרח רק להכנס לשבלול השתיקה והנתק כפי שלפעמים נראה לנו שזה הפתרון היחיד.
הדאגה והעצב כהזדמנות להנעה
רגש הדאגה והכאב יוצרים באופן טבעי עצירה, השהייה ממרוץ החיים, יכולת "לחשב מסלול מחדש", והזדמנות להנעה לפעולה.
גם כאן, קשת הרגשות מאפשרת ביטוי של כלל הרגשות שלנו לטובת חיפוש אחר פתרון, תוך כדי ביטוי של סקרנות, הומור, חיוניות, צחוק, שאינם בהכרח עומדים בסתירה לרגשות של הדאגה והכאב.
גם את ההזדמנות הטבעית להנעה לפעולה חוויתי בסרט, פעמיים :
בפעם הראשונה עצב, שמחה ובינג בונג הולכים לאיבוד ומחפשים את דרכם. בדרך הם נתקלים בכניסה למנהרה, מעל למנהרה יש שלט "זהירות! סכנה! לא להכנס". היחידה שעוצרת לרגע ובודקת את צעדיה, היא הרגש "עצב".
גם אם "עצב" בוחרת להכנס לאזור הסכנה, היא, לפחות, עוצרת רגע, מתלבטת ובוחרת את הפעולה מהמקום הנכון באותה סיטואציה.
בפעם השניה , ריילי, הגיבורה, עומדת לברוח מהבית, ודווקא מה שגורם לה לרגע לעצור ולחשב מסלול- הוא הגעגוע והעצב שעולים כשהיא ניזכרת בבני משפחתה.
וכשאומרים לי את המשפט:"אל תדאגי" – אז אני מתחילה לדאוג
וכשאומרים לי את המשפט:"אל תדאגי" – זה מרגיז אותי ובעיקר..מדאיג אותי.
כי אז אני מתחילה להרגיש בודדה,לא מובנת,ללא תמיכה, שאין לי עם לפרוק את העצב,
שאין לי שותפים למסע המחודש שלי למציאת הכוחות ליישום דרך אחרת.
כשאני דואגת ועצובה, אני בעצם מבקשת ממי שקרוב אלי, שיחבור אלי ויציע לי סיעור מוחות למציאת דרך אחרת שתסיר ממני את הדאגה – אבל לא מהמקום שהדאגה אינה רצויה , אלא מהמקום של הרצון לשינוי .
פשוט לעבור הלאה לדבר הבא, למקום אחר, שונה, חדש. שאולי אפילו יותר יתאים לי. שארגיש בו יותר נוח, ואשאר בו, עד העצב הבא..
בעבר כתבתי פוסט על דאגה זוגית, מוזמנים לקרא
אשמח לקרא בתגובות, האם נתקלתם במצב של עצב ודאגה שבו נפתחתם לקשר או שגרם לכם "לחשב מסלול מחדש"
במידה ואהבתם את התכנים, אשמח שתרשמו לבלוג כמנויים לקבלת עדכון במייל אודות פוסטים חדשים
