ביום שלישי האחרון השתתפתי בכנס של מיזם חברתי חדש בשם  "החצר הפנימית". מטרת הכנס היתה השקת המיזם והיכרות של האנשים שמטפלים בתחום הגיל השלישי.

הכנס ריגש אותי ברמת הנושא שלו, בתקופה של כל כך הרבה דברים, להבין שיש רגישות לקהל שממנו אנחנו באים, זה הכבוד הכי גדול שאפשר לתת לקהל מתבגר. אני מורידה את הכובע בפני יזמת החצר הפנימי, דליה בורק, על היוזמה, הרעיון והביצוע.

אז מה עושה יועצת לתקשורת פותרת בכנס שכזה? בוודאי אתם שואלים.

לאחרונה, פונים אלי לקוחות בגילאי הסנדוויץ' (אהבתי את המינוח שדליה מהחצר הפנימית השתמשה לאותם אנשים בני גילי בגילאים שבין 40 – 50 – 60)  עם בעיות בתקשורת הזוגית שלהם, שנובעות, בין היתר, מהעובדה שהמשפחה התרחבה, נהייתה משפחה מודרנית שכוללת גם טיפול בילדים שהם בעצמם הורים, וגם טיפול בהורים שהם כבר מבוגרים ונדרשים לטיפול כאילו הם הילדים בעצמם.

הלכתי לשמוע, בעצם, על אותן "בעיות" וקשיים שדור הסנדוויץ' חווה בהתיחסות להוריהם.

לאחר הכנס הבנתי עוד יותר את המשמעות של חשיבות השיח הזוגי של דור הסנדוויץ', כי בסופו של דבר יש את הנושא במחלוקת שמייצר ריב, כעס, שיח לא פורה, לא מקדם, וכנראה שזה לא משנה אם זה בשלב שהילדים בבית והנוכחות שלנו נדרשת או בשלב שההורים שלנו צריכים את הנוכחות שלנו.

התובנות שלקחתי עימי מכנס ההשקה של החצר הפנימית

תובנה א: משמעות הפניה והפניות לקבלת ייעוץ לתקשורת במערכת היחסים

עם פתיחת הכנס, דליה חיברה אותנו לחזון של החצר הפנימית, אליו מאוד התחברתי בתור תקשורת פותרת:
לחפש לקבל מידע וכלים לא ברגע האחרון, לא כשאנחנו כבר בקושי צפים, לא כשכבר אין לנו אויר לנשום, אלא בשלב שבו אנו יכולים לשאול מה אנו יכולים לעשות, מה תלוי בנו היום ולא מחר כשאני חנוק.

כשדליה אמרה את המשפט הזה, התחבר לי החזון לטייימינג שהינו קריטי לדרך שבה אני מנהל את החיים שלי. חלק מהבניית תקשורת פותרת זה זיהוי ההזדמנות לבחור לקבל מענה כשיש התחלה וניצנים של בעיה.  לשנות את המצב המצוי לרצוי גם כשהמצוי אינו קריטי וחד כיווני

תובנה ב: כדי שתהיה למשפחה משמעות יש לתבלן את המתכון של המשפחתיות

קיימת הנחה שהמשפחה זה הבית, שהמקום שבו מרגישים הכי נח זה המשפחה הקרובה והרחוקה, מה שנקרא "אפשר ללכת עם  נעלי בית ובלי מסיכה" במשפחה, המקום הבטוח. ההנחה הזאת היא שגויה, כאילו לכאורה כל כך טבעי שנחשוב שהמשפחה זה המקום הבטוח, כי בסופו של דבר, ההורים, האחים זאת הסביבה שבה גדלנו וטיפחה אותנו. למה ההנחה שגויה בעצם? מסתבר שבשביל שהמקום הבטוח ירגיש כך, יש לעשות עבור זה דברים. זאת אומרת, כמו כל מערכת יחסים אחרת, צריך להשקיע, צריך להשקות ולהזין את המשפחתיות, על שלל שינויה במהלך החיים, על מנת שהיא תתאים לציפיה שיש לנו ממנה.

הציפיה למקום של בית כשמדברים על משפחה, היא ציפיה מאוד טבעית, אך אל לנו לשכח שמשפחה זה מערכות יחסים, ולכן יש להיות מעורב אקטיבי בשיח המשפחתי ובעשייה המשפחתית של מערכות היחסים.

תובנה ג: הפתרון תמיד קיים, צריך לדעת להירתם לחפש אותו

בכנס הרצתה ד"ר אדווה צוק און , רופאה מומחית משפחה ומומחית גריאטריה אודות הגישה המוטיבציונית, מהחוג לאורחות חיים. הדהים אותי העובדה שד"ר אדווה צוק און מאמצת ומשתמשת בגישה שלא הכרתי, שהבסיס שלה זה מציאת פתרונות, גישות, יצירתיות שייטיבו עם הקהל המבוגר תוך רגישות ושמירה על כבודם ועל זכות האוטונומיה הטבעית שלהם.

הגישה המוטיבציונית אומרת ששינוי זה לא ברור מאליו ולכן נדרשת המוטיבציה לעשות שינוי.

הסיכוי להצלחת השינוי:

פניה לשיטות שהבסיס שלהם אינו של חוקים, הנחיות, התעמתות ואמירה – מה לעשות ומה לא לעשות
הסיכוי ייחלש גם בזמן של מתן המלצות פטרוניות (אני יודע מה טוב לך)

אז מה מגביר את הסיכוי להנעת שינוי? מציאת האיזון העדין של הובלה שאינה באמצעות משיכה (שאז נקבל התנגדות) וגם לא דחיפה (שתיצור עצירה). רק ללכת בצידו יד ביד ולאפשר לבנאדם להחליט מה מתאים לו.

מדריך , הוא זה שהולך ביחד עם המטופל. איפה זה רלוונטי למערכות יחסים? ברגע ששני הצדדים מבינים שבעת הקושי, לטובת יצירת תקשורת פותרת, אל לנו להגיד הוראות, או לקבוע חוקים או "להיות כמו", אלא להבין ששני בני הזוג הם המדריכים והמטופלים יחדיו, המדריך והמטופל בזוגיות הם בני הזוג שכל אחד מדריך את האחר בהבנה מה יהיה לו טוב ונכון ומה הוא צריך, ולעומת זאת הם גם המטופלים שצריכים להבין מה הכי נכון להם במערכת הזוגית. כשיש את ההבנה שיש רצון למערכת זוגית של שקיפות והכרה בעצמי והקשבה למה שהשני צריך ומבקש ממני, אז תתכן מוטיבציה גדולה לשינוי. הרעיון הוא למצא ביחד את הפתרון לתקשורת הזוגית. אם אני אציע את הפתרון, גם אם בהתחלה הוא יקבל את זה, הוא ימאס בזה כי זה לא היה מבפנים, זה אל הגיע גם מהצד שלו. ולכן, יש למצא את הפתרון ביחד.

בוודאי תשאלו, אם התשובה היא פנימית אצל כל אחד מבני הזוג לתקשורת פותרת, למה בכלל, להגיע אלי ליעוץ?

בתור יועצת, אני נותנת ומעניקה את הכלים לשיח, את הליווי, את הידע המקצועי, את הבטחון שבסוף בני הזוג ימצאו ביחד את הפתרון שנכון להם. אני מכבדת את המרחב של בני הזוג ומחדדת את הבחירה שלהם להתעקש למצא פתרון שתעניק להם איכות חיים טובה, כי לבד קשה למצא את הפתרון האחר, ואני מאמינה שכל אחד, בתנאים המתאימים לכך, יכול למצא את הפתרון שמתאים לו. אנשים יודעים מה הם צריכים, הם לא תמיד יודעים איך לממש את הפתרונות הללו ולהביא את הידיעה למקום שמצריך מאמץ.

תובנה ד: שימוש במשקפי חוזקות

ד"ר אדווה צוק און אמרה שחשוב להוריד את הביקורתיות והסרקסטיות ובמקומן למצא את החוזקות, כלומר במקום לראות את האדם בראיה צרה ומצומצמת, באמצעות התמקדות בחוזקות יבוצע השינוי. בהקבלה לשיח הזוגי והמשפחתי, הרי ביום יום יש כל כך הרבה דברים שכן עובדים בתוך המערכת הזוגית והמשפחתית, ברגע ששמים את זכוכית המגדלת על מה שלא עובד, זה בסדר לשניה להציץ מעבר לכתף ולתת מקום גם לדברים שכן עובדים כי זה מחזק אותנו, לא הכל שחור. זה גם עוזר לצמצום המשקל של הדבר המפחיד הזה שצריך לטפל בו כעת.

אפשר לעשות הפרדה בין הבעיה לבנאדם, לא לצבוע את כל המהות של בן הזוג בצבע של הבעיה, אלא להבין שיש בנאדם לחוד ובעיה לחוד, ואל לבעיה לקבוע את השיח הכולל.

תובנה ה: חשוב מה אני לא עושה עוד יותר ממה שאני כן עושה

ברווח הזה אני מאפשר גם לבנאדם השני לאסוף את עצמו לא ליפול למשהו שכולם יצטערו עליו, אבל התובנה הזאת פתחה לי את הראש למרחבים אחרים, שעליהם אני עוד אכתוב בפוסט ייחודי.

סיכום:

קצת אישי, בשבילי לנסוע לנהלל למכללת הגליל, לכנס שמיועד לאנשים שמטפלים במטפלים של הגיל השלישי היתה משימה לא פשוטה, בלשון המעטה, מאתגרת. אבל, החלטתי לצאת מהקבעון של העשיה השגרתית שלי, כי היתה לי מחשבה שכנראה יהיה פה שינוי, שיש סיכוי גדול לשינוי, שאני עובדת עליו בתקופה האחרונה.

מגוון הלקוחות שמגיעים אלי בתחום המשפחה המודרנית על גווניה השונים מובילים אותי להמשיך ללמוד את הנושא ברבדיו השונים . ולכן, החלטתי להתגבר על הקיבעון של העבודה "בתחום שמוגדר" ולהתחיל את השינוי, גם בי ולהרחיב את היריעה למיזמים שונים, שבסופו של דבר נוגעים לתחום מערכות היחסים.

בנוסף, לאחרונה הבנתי שהתחום בו אני עוסקת מתמקד יותר ויותר, והלקוחות שמגיעים אלי לייעוץ, הם מגוונים מבחינת הגילאים שלהם, יש לקוחות של הדור הצעיר בני ה30-40 שמתמודדים עם קשיים זוגיים של משפחה צעירה, דור בני ה50 ומעלה שמתמודדים עם שלוש מערכות יחסים – המערכת הזוגית של תחושת "עזיבת הקן" , מערכת היחסים עם הילדים הבוגרים ומערכת היחסים עם הצורך לטפל בהורים שלהם.

נעים להכיר, זאת המשפחה המודרנית – והנושאים הרב דוריים שעולים בעבודה שלי מול הלקוחות שבאים אלי לייעוץ.

לא משנה באיזה גיל אנחנו, ובאיזו מערכת יחסים אנו נמצאים, תמקד אותנו ההבנה האם אנחנו בשיח הקיבעון או בשיח השינוי.

הקיבעון במערכות יחסים הוא הרגע שבו אומרים "אין מה לעשות יותר, גם אם מחליטים להשאר","לא יהיה טוב יותר, זה המקסימום שהגעתי אליו", ואילו השינוי הוא השינוי בשיח, במחשבה שרוצים לחפש משהו אחר, ההתכווננות היא לחפש משהו אחר, שאני לא מכיר, מקסימום זה יצליח ונוכל להחשף למשהו טוב שיאפשר חיים שאנחנו רוצים לחיות בהם.

תגובות פייסבוק

תגובות