אם הייתי יכולה לבחור דבר אחד שלמדתי בשנה האחרונה – הוא היה ההזדמנות להצגה עצמית דרך עתיד העשייה ואני יודעת שזה נשמע קצת לא ברור שילוב המילים: כי איך אפשר "לבקר" בעתיד?
אבל מסתבר שזה הדבר הכי נכון לתרגל ולהיערך אליו כי אנחנו עכשיו נמצאים בתקופה של עתיד "ממהר".
כמות השינויים שנחווה בעשור הקרוב תהיה דומה בהיקפה לכמות השינויים שחווינו ב 100 השנים האחרונות.
הצגה עצמית דרך עתיד העשייה
המשמעות היא שמצד אחד נרגיש חוסר שקט אישי ומקצועי, חוסר וודאות ומתח במקום העבודה שלנו וביכולת להתפרנס בצורה ברורה ובטוחה ומצד שני אם נאמץ הרגל של התנסות שוב ושוב, נאפשר לעצמנו לדמיין את העתיד הרצוי שלנו ואז נחזור להווה ,ללמידה מתמדת ולהכנות אליו – נתקדם לדבר הבא ולגמריי נוכל להציג את עצמנו דרך עתיד העשייה שלנו.
ולא במקרה אני משתמשת במילה: עשייה ולא עבודה. כדי שאוכל להתמודד עם כמות האתגרים שמחכה לי ולהגביר את התחושה שאני נוכחת בכאן ועכשיו, יצרתי אבחנה שבין עולם של עשייה ,יצירה ומשמעות לבין עולם של עבודה. רתמתי את נושא תכנון ופיתוח הקריירה שלי לתחושה של עשייה שהיא הרבה מעבר להליכה למקום עבודה ובאופן שיעבור דרך פילטר שבוחן איזו עשייה מתאימה לי.
מה עשיתי בשביל לזהות את עתיד העשייה שלי?
- זיהיתי תכנים שאותם אני רוצה ללמוד ולהתמחות.
- מיפיתי נושאים שמעניינים אותי.
- התמקדתי בכלים שבהם אני כבר משתמשת ומסייעים לי וגם את אלו שעלי להוסיף לטובת עיבוי "הסתעפויות מקצועיות".
- פיתחתי מיומנות של אימון כחלק מהעשייה המתמדת שלי וויתרתי מראש על אזורי נוחות.
- נשארתי ממוקדת אך גם הצלחתי לקבל תמונה עשירה של אפשרויות.
- דמיינתי מה יאמרו ואומרים עלי "כשאני יוצאת מן החדר". מה החוויה שאני מייצרת אצל אנשים והיכן היא משתלבת בעשייה ובמסר המקצועי שלי.
החיפוש אחר זיהוי העשייה העתידית חיזק אותי. עודד פרואקטביות . הגביר בי תחושה של שייכות אבל גם – איפשר לי לעשות את הדברים בצורה שונה. אחרת.
איך עשיתי את זה?
בשנה האחרונה ניסיתי לחזק תפיסת עולם שמבוססת על דימיון והשתלבתי במיזמים שאיפשרו לי להשתמש בו. אני מאמינה שלכל אחד יש דימיון.
ואיפה אפשר לראות את זה? כשאנחנו מדמיינים את הילדים שלנו.. וחושבים מה יהיה איתם? לאן הם יגיעו? זה מאוד טבעי, היכולת לדמיין היא טבעית לנו.
בנוסף, קורה דבר מוזר. כשנישאל אנשים ממה הם מפחדים או מה עלול לקרות להם או ליקרים להם מחר? כל אחד יכול לעשות רשימה ארוכה ממה הוא מפחד ולספק רשימה והסברי מפורט איך כל אחד מהדברים הרעים האלה יכול לקרות.
אז למה יש לנו כל כך הרבה דמיון כשמדובר בדברים הרעים שיכולים לקרות לנו ולא יכול להיות לנו דמיון לדברים הטובים?
אנחנו פשוט לא רגילים לתת לעצמנו את החופש לדמיין.
זו ההנעה שהתמקדתי בה בשנה האחרונה. תיעלתי את הדמיון לדברים חיוביים שאני או אחרים ואפילו גיבורים מסיפור מעורבים בהם. ועוד יותר מזה- אני מאמינה, שאם רק נתלווה לכל אדם במהלך יום שלם, סביר שניראה באיזה מקומות ונקודות במהלך היום שלו הוא השתמש בדימיון שלו מבלי שבכלל היה מודע.
לצד השימוש בדמיון רתמתי מיומנויות עתיד נוספות שחשוב ללמוד, לקדם וליישם לטובת פיתוח הסתעפויות מקצועיות. בחרתי כיצד להוציא אותן לפועל בעשייה מוחשית ויצירה רחבה. הבנתי שכשמדברים על עתיד העשייה אין מיגבלות של "הסתעפויות יתר".
דוגמאות בפועל: 3 פרויקטים שונים בהם נטלתי חלק ובאילו מיומנויות עתיד השתמשתי
במסגרת פעילותי בהנחיית סדנאות לחיילים משוחררים, עם פרוץ הקורונה נדרשנו להפוך את הסדנאות הפרונטליות לסדנאות בזום. זוכרים את ההתחלה? זה היה די מפחיד. לחשוב שכל מה שעשיתי עד היום- לא רלוונטי? זה מפחיד מאוד.
מיומנות מספר 1: גמישות מחשבתית ושימוש באינטואיציה
יצרתי לעצמי כלי מדיד לשימוש אחר באינטואיציה שלי דבר שעזר לי להתמקד במה נכון ומה מצריך שינוי. בחינה מחדש מתי להישען על האינטואיציה שלי ומתי לא, מתי להשתמש ומתי פחות וגם מתי במודע לבחור "להשהות"..את השימוש בה.
להשהות במודע את האינטואיציה?
חשוב להישען על אינטואיציה. היא ללא ספק דבר נפלא. אבל היא משרתת אותנו נאמנה בעיקר מול ההתקדמות שהיא לינארית וברורה. ואילו התקופה הקרובה, תתאפיין בעתיד שיהיה שונה מאוד מהעבר. צפוי לנו עולם של שינויים מתמידים. ומול שינוי כזה של מציאות צפויה, הסתמכות על אינטואיציה עלולה אפילו לסכן אותנו.
אם עד לא מזמן, צעירים וסטודנטים נידרשו לרכז מאמץ אדיר בשנות הלימודים עד סיום תואר ראשון, תואר שני, הרי שזה התאים לידע בעולם שהתחדש כל כמה עשרות שנים ולא כמו היום, ידע שמתחדש כל מספר חודשים.
בעולם מקצועי משתנה הידע מנכון תמידית לידע מתחלף
ישנם תחומים מקצועיים רבים, כמו למשל עולם הרפואה, שבהם כבר ניתן לזהות ידע מתחלף, שאינו ידע מתווסף. ידע שמסוכן להמשיך להשתמש בו .ידע שהוא כמו סוג של "נשק שמישהו אחר יכול להשתמש בו נגדי".
השהייה במודע של אינטואיציה מאפשרת לנו לסמוך עליה קצת פחות. מאירה ומזכירה לנו להיערך לשינוי הצפוי גם מול מצבים שבהם אנחנו ממש בטוחים באינטואיציה – ועדיין לאפשר לעצמנו במודע, לברר ולוודא בכיוון הנכון. שאנחנו לא טועים.
מיומנות מספר 2: חדשנות
איך אני מנחה את אותם תכנים בסדנה -אבל עושה את זה טוב יותר?
מה מהיום אני מייתרת – מה שנקרא: חדשנות משבשת לפיה, מהיום, עלי לייתר חלק ממה שעשיתי עד עכשיו, לטובת עשיית דבר חדש. כך הצלחתי לייתר את הסדנאות הפרונטליות לטובת סדנאות זום שאיפשרו לי להנחות צעירים מאילת ומקרית שמונה, מחדר ביתי באזור המרכז.
מיומנות מספר 3: דמיון
בפעילות נוספת, בה נטלתי חלק, כתבתי מאמר בספר. באחת ההזדמנויות שנקרתה בדרכי, השתלבתי כחלק ממערך מומחים הבוחנים את הצורך במציאת התמחות עתידית בעולם של שינויים. ספר שמאיר את חשיבות זיהויה ופיתוחה של נישה תעסוקתית שתהיה בחיבור שבין חוזקות אישיות ומיתוג ערך ייחודי. באמצעות כתיבת המאמר והנפשת הגיבורים בספר, הצלחתי "לתרגל" איך להציג את עצמי ואותם דרך עתיד העשייה. איך לתרגל את החיבור שבין אנושיות לטכנולוגיות. ובעיקר, איך להיערך לעתיד באופן מיידי ורלוונטי ומתוך ראייה אופטימית.
לצורך כתיבת המאמר, רתמתי בגדול את מיומנות הדימיון ואף "ציידתי" אותה, כדרישת סף ל"גיבורים" בסיפור.
באמצעות דימיון – אפשרתי לעצמי ולגיבורים, כמו ילדים, לבנות עולמות מופלאים ובמקביל גם להנות מהחיים. הבשורות הטובות הן שלכולנו יש דימיון. לא צריך לרכוש אותו. הוא קיים בנו בילד אין בדי אן איי שלנו כמין אנושי.
שינוי הוא דבר מפחיד וללא דמיון קשה מאוד לחוות אותו
קצב השינויים שהגיבורים עמדו לעבור היה מאוד מהיר. שינוי הוא דבר מפחיד. נדמה שללא דימיון , שלהם ושלי ככותבת, היינו חווים פחד משתק.
כדי לעבות את הדימיון ולהרחיב את השימוש והמשמעויות שבו, חילצתי ככל יכולתי את שלושת הרבדים שמרכיבים דמיון:
- הראשון הוא זה שמאפשר לראות את מה שיש באופן יותר מלא. הרבה פעמים אנחנו רואים את מה שקורה מזוית מאוד מאוד מסויימת. ואנחנו לא רואים את כל מה שיש.
- הרובד השני הוא הפוטנציאל לאן "הדבר הזה", שאנחנו לא תמיד רואים, יכול לגדול.
- הרובד השלישי זה לראות את מה שאין, לראות אותו באופן שאנשים אחרים לא יכולים לראות אותו, לחיות ולעבוד איתו.
מעניין לחשוב על זה שביום יום התעסוקתי שלנו, לרוב, אנחנו לא מקבלים את הזמן והשקט להתמודד עם "משימות דימיון". ייתכן ולא רק מהסיבה של חוסר זמן או חוסר פניות.
לעיתים, גם אם ברור לנו שחשוב לפתח את המיומנות הזו של דימיון, אנו חוששים למחיר שמיתלווה לדימיון. ביקורת שנידרש להתמודד איתה. הרי לא תמיד רוצים להקשיב למחשבות דמיוניות או להאמין למחשבות על מה עתיד לקרות.
יחד עם זאת, בעולם של שינויים כל כך גדולים שיצריכו מאיתנו למידה מתמדת – אין כלי טוב יותר מאשר דימיון.
דימיון יהיה כלי הכרחי ואפקטיבי בהתמודדות שלנו לראות דברים לפני שהם קורים. כאילו היתה לי הזכות לשוחח עם הגיבורים בספר ולבקשם לשים לב שהם כבר לא יוכלו לומר לעצמם: מה שהיה הוא שיהיה – כי זה פשוט כבר לא יקרה.
השתלבותי בכתיבה העניקה לי הזדמנות אדירה לתירגול "משימות דימיון". הגיבורים עומדים בפני הכנת תוכניות למימוש הפוטנציאל העסקי שלהם – בין אם הם שכירים בארגון גדול או עצמאיים.
ללא דימיון- לא יוכלו להתקדם ולענות לעצמם על שאלות כמו:
- מי יהיה הלקוח שלנו בשנה הקרובה?
- ובעוד עשור?
איך בכלל נדע מי יהיה הלקוח שלנו בעוד עשור?
הדימיון עוזר לנו לנסות לאפיין טוב יותר את הלקוחות שלנו. לתאר מי יהיו הלקוחות של פרויקט מסויים. כולל לדמיין מי הלקוחות הכי לא הגיוניים והכי לא מתאימים שיכולים להיות לנו. באמצעות דימיון אנחנו "נותנים" להם חיים שלמים. מספרים איזה תפקיד יהיה למה שאנחנו בונים בחיים שלהם. מתי זה יפתור להם בעיה.
דימיון גם עוזר לנו לפרוץ את הגבולות של השאלה: מה אני יכול.ה לעשות? כי אין דבר, שהדימיון לא יכול לאפשר לי לעשות- גם אם לא עשיתי אותו קודם.
מיומנות מספר 4: חשיבה עיצובית
בפרויקט שלישי שלקחתי בו חלק השנה כחלק מהצוות המקים, שמנו דגש על חיבור צעירים בעלי תארים שאינם טכנולוגים לחברות הזנק באמצעות מתודולוגיות חשיבה עיצובית.
"אף בעיה אינה יכולה להפתר עם אותה צורת חשיבה שיצרה אותה" אלברט איינשטיין
מתודולגיית החשיבה העיצובית מציעה לבחון באופן ממוקד כיצד ניתן לדמיין את העתיד על ידי הצעת פתרונות מגוונים ובחינתם בצורה יעילה ומקצועית:
- יעדים ומטרות – מה ניתן לעשות עכשיו? בטווח הקצר? מה ניתן לבצע בעתיד?
- תקוות וחלומות– יש לי רעיון – ממה בכלל להתחיל? מה עכשיו?
- יש לי מספר רעיונות – איך יודעים מה לבחור? איך יודעים מה עושים הלאה? מה השלבים הראשונים שאני צריך לעשות? מה השיקולים שצריכים להנחות אותי?
- פחדים וכאבים – מה הצורך? מה אנחנו מקווים שיקרה?
את כל אלו אנחנו בוחנים באמצעות המתודה בתיקווה שניתן יהיה לפתור באמצעות תיעדוף ופיצול משימות אמיתיות עד לכדי תוכנית מובנית.
דימיון וחשיבה רציונלית הם שני צדדים של אותו דבר והינם משולבים.
כדי להציע פתרונות צריך קודם לדמיין לעצמנו מה המשמעות שלהם. זה לא או או. זה אפילו לא גם וגם. זה היבט אחד שמזין את השני. ולכן ברגע שנבין את זה, גם לא נפחד ללכת עם הדימיון שלנו. לא נחשוב שנראה שונים ומשונים אלא נבין שזה ייקח אותנו למחוזות שחשיבה הרציונלית בפני עצמה, אינה יכולה להביא אותם, אבל כשנגיע לשם נוכל להשתמש בה כדי לתקף את המקום הזה.
גם כשאנחנו נילהבים ממתודת החשיבה העיצובית עלולים לצוץ הפחדים מהמחיר שנשלם על השימוש בדימיון שלנו. הפעם הם יבואו בדמות הביקורת שנשמיע כלפי עצמנו כשאנחנו מתחילים לדמיין. מילים ומשפטים כמו: חבל על הזמן..יש דברים אחרים לעשות, מי אני שאגיד את זה? אני לא מספיק טוב, מה פתאום שאני אציע את ההצעות הדמיוניות האלה וכו'.
אלו בדיוק הרגעים בהם אני מזמינה להשקיט את הביקורת הפנימית ובמקביל, ולא פחות חשוב, להשקיט גם את הרצון לדעת. וכולנו רוצים לדעת.עכשיו. מיד. אנחנו זקוקים לבטחון איך זה ייראה כי בטחון זו ידיעה. בדרך כלל אין לנו את הסבלנות לתהליך. אז רגע. בואו נחשוב על זה היום. נחשוב על זה מחר. מחרתיים . בואו ניגע במקום הזה של לא יודע אשר מחובר חזק וקשור לדימיון.
חלימה בהקיץ
דבר נוסף שמתודת החשיבה העיצובית מאפשרת בהקשר של תרגול מיומנות הדמיון הוא החלימה בהקיץ. כחלק מתהליך העבודה. כל אחד יכול לחלום בהקיץ. לא חייבים לשבת עם דפים. אפשר גם לבהות בחלל. וזו עבודה .היא ניקראת : חלימה בהקיץ .
ביטוי עצמי מלא
הדבר הבא הוא לכתוב לעצמנו את המחשבות שעוברות לנו. את הדימיון שלנו. גם אם הן לא רלוונטיות. ככה מתרגלים את הדימיון שלנו. נותנים לעצמנו להתבטא.
מיומנות מספר 5: אמפתיה
החיבור שבין דימיון לבין אמפתייה והזדהות מתחזק כשאנחנו יודעים לחלום ומתאמנים לתרגל את הדימיון שלנו. התחושה היא כאילו אנחנו ממש בתוך הדבר עצמו. הכל ניראה אחרת . תירגול אמפתיה מצריך גם היעדר שיפוטיות באופן שדימיון ואמפתיה מחוברים להקשבה לסביבה שלנו. לקולות שאנחנו לא שומעים ולתחושה מה הם מעוררים בנו.
אמפתיה גם מונעת מאיתנו ליפול במהירות למתן תשובה ופתרון מיידי.
ההיפך מהקשבה הוא הרצון למהר ולענות תוך כדי שיחה בכדי שהצד המדבר יאזין למה שיש לך לאמר.
הדובר מתחיל לדבר ואני כבר נותן לו את התשובה.
היכולת לשאול שאלות
ואיך אשתמש בדימיון ואמפתיה בתהליכים יומיומיים במקום העבודה? בבואנו לתכנן שירות או מוצר? אתמקד בהגדלת מערך האפשרויות. אשאל שוב ושוב מה יכול לעזור לנו להתחבר לסיטואציה. לתהליך. כל אלו בשילוב תרגילים יזומים. מטלות מיוחדות כמו, לדמיין שאני "מסתובב" כמו מי שאנחנו רוצים למצוא עבורו את הפתרון. להיכנס לנעליו. לתכנן איך לבנות אחרת דברים.
דימיון ושאילת שאלות עוזרים להגדיר את הבעיה אחרת. וכשאנחנו מגדירים את הבעיה אחרת- סביר שגם ניראה אותה מזוית שונה לגמריי.
מיומנות מספר 6: עבודת צוות
אנחנו נימצאים עכשיו בתקופה מרגשת. מצד אחד יש לנו הזדמנויות אדירות ומצד שני יש לנו גם סיכונים אדירים. בזכות עבודה קולקטיבית ודווקא בקבוצות קטנות, לא יהיה גבול ליכולות שלנו. אנחנו כל הזמן צריכים לעשות דברים חדשים בעולם משתנה. עבודת צוות תאפשר לנו לעבוד עם הדימיון. לשתף אחד את השני בדימיון. בזכות פיתוח מיומנות העבודה בצוות, נצליח מצד אחד לשמור על רמת אנרגיה אישית ומוטיבציה גבוהה ומצד שני נשתף בידע ונייצר יצירת קשרים בינאישיים חדשים.
מיומנות מספר 7: מישחוק
"אדם שמעולם לא עשה טעות הוא אדם שמעולם לא ניסה משהו חדש" אלברט איינשטיין
בחירת דמויות אותן נוכל לאפיין לטובת יצירת מוצרים או שירות יכולה לבוא לידי ביטוי באמצעות מישחוק. מישחוק מתחבר לדימיון ומחייב אותנו להשתמש בדימיון שלנו ללא הפסקה.המשחק הוא כמו "מגרש משחקים" למוח. בא בלי מאמץ. בלי התמסרות מכבידה. ככל שאנו יותר משחקים, ככה אנחנו גם יכולים יותר לדמיין.
מישחוק מאפשר לנו להכיל כישלון כי בבסיס המשחק, קיימת התובנה שחלק מההתנסות כולל גם השלמה עם כישלון. משום כך, משחוק משמש כאמצעי נוח להמחשה, כיצד אפשר לתרגם "כשלון" כהתנסות שלא הצליחה, מבלי לראות בה בהכרח- כישלון ובלי לחפש ולהתמקד במסרים.
סיכום 7 מיומנויות העשייה העתידית
אז מה בין דימיון להצגה עצמית באמצעות עתיד העשייה שלנו? ואיך זה קשור לעולם העבודה העתידי?
אחד הנושאים שקרובים אלי ואני מאמינה בהם הוא עד כמה משמעותי שנצליח להביא את עצמנו לידי ביטוי בעשייה שלנו. איך כל אחד מאיתנו יכול להביא לידי ביטוי יותר חלקים מעצמו ולהביא את עצמו כאדם שלם כמה שניתן. כך גם תתאפשר לנו נתינה ממומשת ועשייה רבה יותר. לחיים ולמקום העבודה.
השנה האחרונה לימדה אותי שפחות מעניין לברר – מי ירצה להיעזר בשירות שלנו בשוק העבודה אלא איך נביא את עצמנו לידי ביטוי יותר בעשייה, בעבודה, בקריירה ואיך נשתמש בדימיון שלנו כדי לעשות את זה.
אני מאמינה שלכולנו יש הרבה יותר פוטנציאל ממה שאנחנו משתמשים בו וזה לא בהכרח קשור לכשרון ולייחודיות שיש בנו. ואיך אפשר בלי מילת סיכום שתיתן מקום של כבוד לכל רעיון?
אני מאמינה שאין דבר כזה "עודף דימיון " או רעיון רע. מטופש. לא הגיוני. מה שכן, בהחלט יש טיימינג ומה שרלוונטי הוא הטיים ליין כלומר, מתי הרעיון הזה יבשיל לכדי רעיון.
תמיד יהיו מכשולים בדרך, קול שיעכב אותנו מלפעול, אדם שלא יאמין בעשייה שלנו. למרות זאת, הכוח להצלחה הוא באמונה ובהתמדה שלנו להמשיך ולסלול את המשך הדרך, ולחבר נקודה אחרי נקודה. מי אנחנו רוצים להיות ולא איזה טייטל או איזו הגדרה מקצועית יגדירו אותנו- ויצמצמו אותנו.
באמצעות דימיון אנחנו יכולים לראות מה שאנשים אחרים לא רואים. ברגע שאנחנו מבינים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. מה שאנחנו רואים הוא לא רלוונטי. אבל את מה שיהיה אנחנו עוד לא יכול לראות – כי הוא רק בהתהוו – זה בדיוק מה שיכול להניע אותנו לשלב דימיון.
דימיון הוא הגשר מההווה , מהיום, אל העתיד שעדיין במקום בלתי ניראה. אמורפי. העוצמה של הדימיון היא שאתה לא צריך לעשות שום דבר בשבילו, חוץ מלהיות נוכח ולתת לדימיון להתפרע.
אז מה עשיתי השנה ואיך מימשתי את העשייה העתידית שלי?
- סדנאות לחיילים משוחררים בזום בנוגע לעתיד מקצועי ופיתוח אישי
- הרצאה במיקרוסופט על מיומנויות רכות בראיון עבודה
- הצטרפתי לפרווומן – פיתוח וקידום קריירה נשית בה נשים משנות מציאות למען נשים
- הנחיית סדנאות לבני שירות לאומי וצעירים בסיכון אודות פיתוח קריירה ומציאת ייעוד מקצועי
- כתיבת מאמר בספר החלטות
- לקיחת חלק בצוות המקים של תכנית נוביה לחיבור בין צעירים לא טכנולוגים לחברות הזנק
- הצטרפות לצוות יועצי קריירה לסטודנטים לרפואה בקבלת החלטות לגבי העתיד המקצועי