זוגיות בדאגה

הם מגיעים אלי לייעוץ כעוסים. ומתחיל הפינג-פונג המוכר:

"הוא לא רואה אותי."
"והיא מתלוננת על מה שאני צריך לעשות בעבודה ובעיקר על מה שאני לא עושה בבית."

"והוא לא רואה את התמרון המטורף שלי בין עבודה -בית -ילדים."

"והיא תמיד דואגת, הדאגנות שלך מטריפה אותי."

"לפעמים אני מרגישה כמו האחראי התורן שתמיד דואג, כי אתה לא דואג בעצמך"

"אני לא דואג? אני בלילה מחשב איך לפתור את הדאגות שיש לי למשפחה שלנו"

דואגים. ומיד ..כועסים.

לעיתים בשיח זוגי מבלי להתכוון, את מקום הדאגה תופסים הכעס והאכזבה.

זוגיות בדאגה

למה זה קורה כל כך בקלות? מכיוון וזוגיות לפעמים מתעתעת:

הסיבה הראשונה:

ציפייה לאמפתיה מהצד השני.

"אני דואגת ומצפה שבאותו רגע הצד השני ירגיש את הדאגה כאילו הוא חווה אותה בעצמו."

הסיבה השנייה:

בזוגיות אנו מניחים שתתקיים חלוקה שווה בתור שותפים. השותפות בדאגה אמורה, כביכול, למזער את הדאגה האישית לכל צד.

"אם עד עכשיו נשאתי בנטל של 100% עכשיו אנחנו  חמישים חמישים."

ולכן יש ציפיה שגם נטל הדאגה יהיה שווה בשני הצדדים.

"הרי חלק מלהיות בזוג זה לעשות דברים ביחד לא? כולל לדאוג לדברים של המשפחה ביחד, נכון?"

אבל זה הרי לא ככה

לא כולם יכולים לייצר אמפתיה במידה שתספק את הצד השני, מה גם שהדאגה לא באמת עוברת על ידי אמפתיה של מישהו אחר.
ובמילא, גם אם תיווצר דאגה בחלוקה שווה לשני הצדדים- זה לא באמת יכול להוריד מהדאגה של השני.

זוגיות בדאגה

אז איך מנגישים דאגה מבלי לכעוס?

כהנחת בסיס כדאי להבין שהשוני בדאגות זה חלק בלתי נמנע מלחיות בשותפות עם מישהו. או במילים אחרות, כל אחד דואג לדברים שונים. וכשיש כעס על האדישות של השני, שאינו משתתף עימי בדאגה שלי, צריך להבין שזה לא נובע מחוסר אהבה אלא משונות בסיסית.

בנוסף, רצוי להנגיש את הדאגה, זאת אומרת לא לכסות באמצעות הכעסים על בן הזוג: "לא התייחסת אלי / למה את אף פעם לא איתי כשאני צריכה / אני לבד נושאת בכל הנטל" אלא, כל אחד צריך לחזור ולבדוק איך אפשר לתת מענה למה שדאגנו לו מלכתחילה.

במקום לריב על האכזבה והתסכול ששנינו לא חווים באותו רגע את אותה דאגה, צריך לחפש את הפתרון לדבר שגורם לדאגה. בסופו של דבר, חיפוש הפתרון חוזר אלי, למי שדואג יותר לדבר עצמו.

אפשר לבקש, אפשר לשתף, אפשר לעשות סיעור מוחות על פתרונות אפשריים, אבל אי אפשר לצפות לשוויון בדאגה.

בעבר, כתבתי פוסט על דאגה ועצב שאינם מפחידים אותי, מוזמנים לקרא פה
במידה ואהבתם את התכנים, אשמח שתרשמו לבלוג כמנויים לקבלת עדכון במייל אודות פוסטים חדשים

הרשמו לקבלת עדכונים


נויה קומיסר

תגובות פייסבוק

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *