איך מפרקים בית | זוגיות | תקשורת מבלי להתפרק

הקשר המשולש בין בית – זוגיות – תקשורת מכיל בתוכו תוכן רב ועשיר, מגוון בזויות ראיה שונות ומעניינות.
המשולש הזה עולה רבות בשיח היומיומי, והחלטתי להביא אותו לחשיפה באמצעות זוויות כתיבה של בלוגריות נוספות.

שלוש בלוגריות נוספות מעלות במקביל אלי פוסט בנושא בית – זוגיות – תקשורת ואני ממליצה לכם להמשיך לקרא גם את הפוסטים שלהן, בשביל לקבל תמונה רחבה ועמוקה יותר של המשולש (הקדוש?).

אורית ארגמן פדידא – סטייליסטית ובלוגרית

טלי יחיה – יועצת לשיווק ויזואלי לעסקים ובלוגרית

מירב גביש – מבלוג האוכל הטעים והנעים גבישס

הפוסט שלי, אודות המשולש בית – זוגיות – תקשורת יבחן את הנושא דווקא מזווית הפרידה.

מה קורה למשולש בפרידה, ואיך אנחנו יכולים לשמור על תקשורת, גם כשנפרדים.

את הפוסט החלטתי לתבלן בהומור פולני, בסוף הפוסט תבינו את הקשר.(לינק על כל תמונה תעביר לפולניה)

בית:

0000613_-_360

 

"לא ברור לי", היא כותבת ," למה כשכותבים על זוגיות ומערכת יחסים זוגית, מרבים לכתוב על ה" איך " ופחות על ה" זה ".

השורות האלו תפסו את תשומת ליבי לאחרונה, תוך קריאת בלוג מקסים בשם Happy and love בלוג אישי- זוגי ,חי, נושם המתאר את שיגרת החיים הזוגיים של זוג צעיר.

למה היא מתכוונת ? חשבתי .

מי הם בכלל ה" זה " וה" איך".

מושגים שמלווים אותנו במהלך הזוגיות אבל גם כשנפרדים.

ואולי אם נבין מי הם ומה חשיבותם נוכל להמשיך את התקשורת בינינו גם אחרי שניפרד. כי הרי הפרידה אינה פרידה מוחלטת במיוחד כשמדובר במשפחה משותפת, ילדים משותפים ,קשרים שכבר יצרנו משני הצדדים וחשוב לנו לשמור גם איתם על קשר טוב גם לאחר שניפרד כסבא וסבתא, דודים ודודות.

זה אפשרי?

אז מי אשם? נויה קומיסר תקשורת פותרת

ואולי ההבנה של המושג הלא מוגדר משהו, " הזה ", מתחיל בהתמקדות בכמעט המובן מאליו של החיים כזוג שבוחר לחיות יחד . ה"זה" הוא דינמי ביחס לחיים הדינמים של הזוגיות -כזוג שבמהלך הזוגיות מתגורר בבית משותף, זוג שמחליט להיפרד וזוג שלאחר הפרידה ממשיך לתחזק נושאים משותפים (בעיקר הילדים והמשפחה המורחבת).

אז מה זה ה" זה" הזה

ה"זה" שמאפשר לחיות יחד בבית המשותף ושמשרה בטחון ושקט?

המקום שמאפשר לטעון את המצברים ולהמשיך הלאה. מקום שבו כול אחד יכול להיות הוא עצמו גם כשלפעמים משהו משתבש ,הבית הזה לא יהפוך למקום בודד,מתוח ומלחיץ.

ה"זה" הבסיסי הוא החברות שמאפשרת את סך התחושות האלו.

ומהי חברות ביום יום?

ה"זה", החברות בשגרת היומיום על כול מה שמשתמע ממנה כשגרים יחד – מתפתח שיח שקשור להתנהלות הבית,הילדים המשותפים (אם יש),שעות העבודה של בני הזוג , בילויים משותפים , קניות במכולת ,בישול ועוד.

מי יוזם הליכה לסרט או אירוח בבית, מי לוקח את הילדים לרופא או לחוגים לצד מי מוריד את הזבל, מי קונה פרחים , מי מוציא את הכלב לטיול ,מקפל כביסה או שוטף את הכלים.

0000208_-_360

את השיח הזה יקיים כול זוג ולפחות בתחילת הדרך המשותפת, יתכוונן לנהל אותו בדרך " חברית " .

בדרך שמשקפת תמונת מראה לרצון הראשוני להיות יחד.כזוג. לגור יחד.

בתחילת הקשר, בצורה אוטומטית, נמצאים ב" זה ". ברצון להיות יחד ובטיב הקשר שאליו מתמקדים ואותו מבליטים.

מתקשרים במערכת הזוגית כמתוך תמונה פנימית שמנחה את בני הזוג לחיים יחד.

ואז..מתחיל עומס ה.."לך..ותבוא ותיקח ולמה וכמה..".

במילים אחרות חיים.

ופתאום כבר פחות עסוקים בלשמור על הדבר המיוחד הזה, זה שבגללו בכלל נילקחה הבחירה לחיות יחד, ובמקומו נכנס השיח שמושך לכיוון ה"אני..אתה..שלי..שלך..

תמונת הזוגיות מיטשטשת ונבלעת ב"עסקי היומיום".

משפטי הפולניה

נוצרה הפרדה ברורה בין ה" זה"- האני מאמין של זוגיות יחד כחברות טובה  לבין ה" איך" לנהל אותה.

אבל בהנחה שחשוב לנו לשמור על ה" זה",ונבחין שמשהו השתבש לנו

ב" איך", נוכל לאפשר לעצמנו " איך" אחר.

 

מבחינתי, ה" איך" יכול לבוא, רק אחרי שהתובנה שמה שחשוב לנו לשמור עליו, המגדלור שמאיר את מהות הזוגיות שלנו היא הבסיס וממנו יוצאים ל" איך".

ה" איך " , מורה הדרך שלנו לדרכים ולאפשרויות לשנות, לנהל אחרת, להגיב אחרת יתקיים ויהיה לו ערך וזכות קיום רק אם נמשיך לשאוף שהבחירה שלנו להיות יחד- היא הבחירה שאיתה ממשיכים.

לא נהיה פנויים באמת ל" איך" אם לא נמשיך להאמין ב" זה".

הם לא סותרים אם כך אחד את השני. הם פשוט באים בשלבים.

השלב הראשון " הזה" ואז מתפנים ל"איך".

הם שזורים אחד בשני ולמעשה הם כמו שני תנאים שאינם בעלי משקל זהה. ה" זה " הוא המשמעותי מבינהם.

הפולניה, ייעוץ זוגי

יחד עם זאת, אם כבר החלטנו להישאר במערכת הזוגית, גם בלי ה" זה",

על מנת לנשום בזוגיות ולחיות , רצוי שניעזר ב" איך" ולשמור על " איך" מינימלי, אחרת קל מאוד ללכת לאיבוד ולהישאר במערכת זוגית שבמקרה הטוב לא נעים להיות בה.

 

זוגיות:

הוא התקשר. מבקש לקבוע פגישה לשניהם .לפגישה הראשונה הם הגיעו יחד.

13 שנה נשואים, שלושה ילדים ובחצי השנה האחרונה פרט להחלפת מילים קצרה בקשר להתנהלות הילדים והבית, אין ביניהם כמעט כול דיבור, חיבוק, מגע. שתיקה  במקרה הטוב כשלא מגיעים לטונים צורמים.

הפולניה, ייעוץ זוגי, נויה קומיסר

"ואתם כאן כי..":

הוא:"הצעתי שנבוא לייעוץ.אני רוצה להתגרש אבל לפני שניפרדים אני רוצה להיות בטוח שמיציתי וניסיתי הכל. חבל לי להיפרד בתחושה שאולי היה עוד משהו שיכולתי לנסות".

היא:"אני כאן כי הוא ביקש שנבוא. ואם אנחנו כבר כאן, אני מקוה שנצליח לדבר בצורה פתוחה וגלויה על המצב הכספי שלנו .על איך ייראו  ויתנהלו החיים שלנו מבחינת הילדים המשותפים, המשפחה המורחבת, ביום שאחרי הפרידה. בשיחות שלנו אני לא מצליחה להבין ממנו דבר. "

"ולמה אתה מתכוון כשאתה אומר, שאתה רוצה לוודא שניסית הכול לפני שניפרדים. יש משהו אחד שאתה יכול לעשות כדי שיורגש איזה שהוא שינוי בינכם?"

"לא.אני רוצה להישאר נשוי בלי לשנות דבר".

"ולמה את מתכוונת כשאת מבקשת לדבר בצורה פתוחה וגלויה?"

"הוא לא מבין כמה אני פגועה ממנו. אני רוצה שייקח אחריות על כך שפגע בי. בנוכחותך אולי סופסוף נצליח לדבר. הוא יקשיב לי" .

נויה קומיסר, ייעוץ זוגי

תקשורת:

את הפגישה השנייה כבר התחלנו מנקודת פתיחה אחרת. מעוניינים להיפרד. שוקלים ברצינות את האפשרות ועכשיו מנסים לקיים שיחה אחרת בתקשורת כזו שתאפשר להם פרידה שפויה ועוד יותר מזה תאפשר להם המשך חיים של משפחה בפרידה.

אז איך מתחילים להיפרד? האם יש הגדרה לשיח בזוגיות גם לאחר הפרידה?
ואולי אבן הבוחן של חברות היא היכולת לתקשר גם בזמן משבר ופרידה?  זו שתאפשר את המשך הקשר והתקשורת מול הילדים המשותפים?

ייעוץ זוגי, נויה קומיסר

"הזה" וה"איך"  של הפרידה:

חשוב להבין ש" הזה" קיים גם בהחלטה להיפרד. הוא מקבל נופך אחר של קבלה של השני כפי שהוא, מבלי הנסיון לשנות אותו. כי הרי הפרידה נובעת מהכשלון של ה"איך" ולכן היא לא צריכה לבלוע את ה"זה" הבסיסי שתמיד היה שם מלכתחילה.

מאחר והנושא של פרידה כבר עלה בפגישה וניראה היה שזה הכיוון אפשר היה להתמקד ב"איך" של תהליך הפרידה , בדרך שבה יקבעו חוקים לשיח ויקבעו איך מתקדמים במתן פתרון לנושאים שבמחלוקת.

" אתה "..ו" את " השיחה התחילה לזרום לכיוון שבו שני בני הזוג  מתעניינים רק בחוסר ההתמודדות עם החסרונות אחד של השני או במילים אחרות,שיפוטיות,ביקורת ורצון לשנות אחד את השני בלי להגיד בקול שמדובר בסוג של מאבק על שליטה והורדת ידיים מי מתכופף ראשון.

"אתה אף פעם לא היית כדי לעזור לי עם הילדים" ו" אז מתי אתה עוזב את הבית"

ו"אני אף פעם לא מבין על מה את מוציאה את כול המשכורת של שנינו כך שבסוף החודש אנחנו חנוקים". ו" אם כל כך רצית שנצא למה לא יזמת בילוי משותף.."

נויה קומיסר, תקשורת פותרת, ייעוץ זוגי
ניראה ששניהם שואלים את עצמם ואותי איך בכלל אפשר לנהל בסיטואציה כזו טעונה, תקשורת חברית- זוגית.
כבר עברו יותר מדי רגעים של תסכול, כעס, אכזבה ועכשיו כשניפרדים אפילו מעט הכוחות שעוד היו- מתאיידים.

שינוי זווית ראייה:

וחזרנו למדד החברות שבזוגיות. איך מתמודדים עם החסרונות של חבר שהוא גם בן הזוג?
הרי תמיד יהיו דברים מסוימים שאחד מכם עושה והשני לא מסכים איתם.
מה אפשר לעשות חוץ מהדרך המוכרת של התמודדות באמצעות ביקורת והערות?
הביקורת , ובמיוחד כשהיא מגיעה מבן הזוג שלנו, ממילא רק יוצרת תחושה לא נעימה, מעוררת הרגשה של חוסר הערכה ובמילים אחרות, מחלישה אותנו ומקשה עלינו להשתנות.

"כבר שנים שאת לא מעריכה אותי ולא מאמינה בי אז כול מה שעכשיו אגיד לך ממילא לא ייחשב בעיני. גם כשפירגנתי לך, אפילו חצי מילה טובה לא שמעתי ממך ובטח לא שמעתי עד עכשיו כמה זה חשוב לך שבכלל אפרגן לך. העדפת להתלונן בלי לבקש שאסייע. אין לי בכלל מוטיבציה וכוח לשנות את התקשורת שבינינו.
הדבר היחיד שאני מרגיש שיכול לחזק אותי ולאפשר לי את שינוי בשפה בינינו, הוא אם לפחות תזכירי כאן עכשיו בחדר, גם דברים שאת כן מעריכה בי. שעשיתי טוב. קצת חיוביות אפשר להכניס כאן לשיחה לא? הרי לא הכול שחור".

נויה קומיסר תקשורת פותרת

"ואתה יודע מה, חשוב שגם אתה תזכור משהו. זה ממש לא התפקיד שלך לחנך אותי .אני אעריך ,אקשיב לך ואולי גם אנסה לשפר דברים בינינו, אם פשוט תגיד לי מה שמפריע לך ומה שקשה לך מתוך מקום שמאמין בי, שמכבד אותי, שמה שעשיתי לא היה כדי לפגוע בך. בחלק מהזמן פעלתי משיקולי נוחות שלי אבל זה היה בפירוש בעדי ולא נגדך.
מבחינתי גם עכשיו , כשנפרדים, זה עדיין יכול להיות ממקום של " ביחד" ולא של " אני מבין או יודע יותר ממך, כי אז נפספס הכול".

והתחושה הכללית בחדר היא שמעכשיו , רגע לקראת פרידה, הרבה מהתקשורת שלהם להמשך הדרך המשפחתית המשותפת, תלויה גם ביכולת לקבל אחד את השני כמות שהוא.

ללא רצון לשנות אחד את השני. סוג של קבלה הדדית בזוגיות – חברות שלהם, שתחזק את הבטחון אחד בשני. נוצרו "זה" ו"איך" חדשים מזווית ראיה של פרידה עם תקשורת.

נויה קומיסר, תקשורת פותרת, מיכל פיישמן הפולניה

בכל אחד מאיתנו יש "פולניה" בלב:

כשמפסיקים לתחזק את ה"זה", את החברות האמיתית, וכשה"איך" הוא לב הענין והשיח – צץ לו הפנקס והיד הרושמת. או כפי שרבים קוראים לזה תופעת "הקשר הפולני".
במידה ומצליחים לתקשר אחד עם השני גם אחרי הפרידה, והגשר של הפרידה כבר אחרינו, מתחיל לחזור אחד האלמנטים של ה"זה" הישן (ההוא של החברות) בצורה של הומור מטובל בציניות (הציניות נובעת מעצם הפרידה).

ולכן, שילבתי בפוסט זה משפטים מצחיקים של הפולניה, הלא היא מיכל פישמן, שבוודאי כל אחד ואחת אומרים לעצמם בזמנים שה"איך" לוקח פיקוד ומוביל את ה"זה".

נהניתם?

מבטיחה לכם הנאה גדולה יותר, לאחר שתקראו את שלושת הפוסטים הנוספים במסגרת בית – תקשורת – משפחה של הבלוגריות:

אורית ארגמן פדידא – סטייליסטית ובלוגרית

טלי יחיה – יועצת לשיווק ויזואלי לעסקים ובלוגרית

מירב גביש – מבלוג האוכל הטעים והנעים גבישס

מיכל פישמן, הפולניה, נויה קומיסר, ייעוץ זוגי

ואתם? היכן זה פוגש אתכם? אל תשאירו אותי לבד, אשמח לתגובות

תגובות פייסבוק

תגובות

מחשבה אחת על “איך מפרקים בית | זוגיות | תקשורת מבלי להתפרק

  1. פינגבק: בעיני המתבונן/ת: איך גברים ונשים רואים את לבוש האישה? | אורית ארגמן פדידא - סטייליסטית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *