שנת 2016 – שנה של מצפן וצופן

מקדישה את פוסט סיום 2016- תחילת 2017 להורי האהובים שהעניקו לי את המתנה הנפלאה ביותר- חיים.

אבי, צלי (בצלאל) שגיא, שנפטר לפני שש שנים ביום טז' בטבת ( יום שבת הבא) ואמי, אילנה שוורצמר- שגיא שתיבדל לחיים ארוכים.

 

לו הייתי מזמינה לעצמי לוח השראה או עוגת יומולדת לשנת 2017  הדימוי הראשון שעובר לי בראש הוא של מצפן.

 

מהיום שאני זוכרת את עצמי, אני אוהבת לנווט.

מי שמכיר אותי , יודע ש"ויתרתי " לפלאי הטכנולוגיה והצטרפתי לקידמת הוויז ,רק לאחרונה. אני מתכוונת ממש לאחרונה. אי שם במהלך שנת 2016.

בדומה אולי לנושא הרצאתו של אורי לוין, יזם הוויז: :Fall in love with the problem NOT the solution – כך גם אני התאהבתי בשיטוט, בחיפוש, בניווט.

 

היומיום עבורי, הוא סוג של ניווט בצורה של ריקוד .

שני צעדים קדימה. שניים אחורה.

לפעמים זה מרגיש לי, שהולכת לאיבוד.

לפעמים שרואה בדיוק את הדרך.

ולפעמים נדרשת לעדכן מסלול מחדש.

 

אבל, וחשוב שאודה בצורה גלויה: אני מגיעה, אני לא מוותרת, ומתישהו בדרך אני מגיעה.

אולי זה לא תמיד היעד של בדיוק.

אבל גם יעד של בערך, הוא מאלו שמתקבלים אצלי בברכה.

בסקרנות שאינה פוגמת להמשיך בניווט ובחיפוש.

 

ובדרך הזאת, בחיפוש, בניסיון להבין את הבעיה:

נו..טוב.. אני לוחשת /מnלמלת לעצמי,

תמשיכי לנווט לכיוון אחר,שונה.

מכסימום –  יצליח לך .

 

הרי עוד לפני "וויז" – הגעתי  למקומות שרציתי להגיע אליהם, לפי כיוון השמש .

דרומה , מזרחה ,מערבה.

ניראה היה שנישאר לי רק לגלות את כוכב הצפון שלי.

 

אוקי..הרהרתי  ..כמה מורכב זה כבר יכול להיות לנווט אליו?

ועוד אני, מנוסת דרכים שכמותי.

 

בחיפוש של כוכב הצפון, היו הרבה רגעים של ייאוש, של נפילות, של תהיות איפה אתה?

ואז, כחלק ממפת הדרכים ששרטטתי לעצמי בראש עלתה שאלה:

רגע, מותר להיעזר בסוג של "חבר טלפוני"?

ב " תמיכה טכנית בהתאמה אישית"?

יש הנחה?

כך שאלתי ועניתי לעצמי בחיוב.

הרי אני מאמינה שלכל דבר יש פתרון, כל מה שצריך זה להיות יצירתית ולחשוב על הבעיה מהכיוון של הפתרון.

כמו לוח ענק של משחק, סודוקו שיש לו כמה אופציות אבל אחת שהיא המדויקת ביותר.

 

במהלך 2016 מצאתי את אורו של כוכב הצפון 

וממש בתחילתה של השנה תפסתי אותו, את כוכב הצפון שלי.

ועל הדרך לשם אני רוצה לפרט פה, כי אם יש לכם מחשבות של חיפוש,

אני חושבת שזאת דרך נהדרת שכל אחד יכול לעבור, והכי חשוב -למצא.

 

לפני שנגיע לכוכב הצפון צריך להבין מספר הנחות:

אני אוהבת צבעים.

והרבה צבעים.

אז לבקש ממני למצוא את הצבע שלי, זה כמעט כמו לחפש מחט בערימת שחת.

יחד עם זאת, זוהי מחט שעבורי -שווה לעשות את המאמץ, לחפש טוב טוב  וגם למצוא אותה.

לברור את המוץ מהתבן.

 

כי הצבע הזה, שצובע את כל ההתיחסות של החיים שלנו

הוא סוג של DNA

זה בעצם המצפן שאיתו נולדנו.

המצפן שבאמצעותו ,לאורו, בעזרתו-אנחנו מדי יום ביומו מנווטים.

 

והתחושה שלי היתה, שלא יעלה על הדעת להעביר חיים שלמים בלי להכיר אותו.

עבורי, הצורך לזהות אותו הוא כל כך חיוני .

הוא המפתח להבנת צופן הבחירות שאנחנו עושים.

 

הייתי חייבת למצוא תשובה לשאלה האם הבחירות שעשיתי הן שהיו הנכונות עבורי,

וזאת אפשר למצוא רק בהתאם לפרטים השונים שמצויים על המפה שלי,

בהתאם  למיקרא ולקנה המידה הספציפי, של " מפת החיים שלי".

 

לאחר מציאת המפה, המצפן, אוכל להבין, במידה והבחירות הן הנכונות לי- שאז מן הראוי הוא שגם אלחם עליהן.

גם אם משהו לא עובד טוב- בכל התחומים שמקיפים אותנו (ופה זה מתחבר לכל נושא התקשורת שמרתק אותי):
אהבה- משמעות- עבודה -חברות- משפחה ועוד- אזי, באמצעות אותה מפה – אנחנו נמצא בתוכנו את הכוח להילחם ולהבין את המהלך הבא שלנו. את הצעד הבא. את כוכב הצפון שלנו.

 

אם הוא ראוי- נילחם עליו.

איך נילחמים? כבר נמצא את הדרכים.

אם הוא לא ראוי- עזבו אותו.

למה עוזבים?

כי אחרת פשוט נמשיך להילחם בכל תחום

"נגד עצמנו".

נמשיך להילחם  נגד הטבע שלנו.

נגד החוזקות שלנו.

לא נדע למנף את היכולות שלנו למקומות הרלוונטיים.

לא רק שלא נצעד קדימה, נהפוך הוא. נצעד אחורה ויש סכנה שמה שיבוא לידי ביטוי, הוא החלק הפחות חזק שיש בכל אחד ואחת מאיתנו.

 

איך אני מצאתי את כוכב הצפון?

אבל איך נדע אם זה הראוי לנו?

מהו ה"וויז", שיכול לעזור לנו בדרך?

במסע הניווט לליטוש היהלום הפנימי, הכמוס, החבוי והמקורי של כל אחד מאיתנו?

נעזרתי ב"חברות טלפוניות" שיצרו שרשרת של שיח וניווט:

יונית צוק, שעוזרת לי לכתוב את עצמי ולתמלל את המחשבות שיש לי לבלוג,

יונית הכירה לי את גלית שול שבזכותה נרשמתי להכשרה שפתחה לי את הראש של MBTI

בעקבותיה נוצר קשר עם מיכל וולפמן, שעימה נוצר שיתוף פעולה עסקי מדהים עליו ארחיב בהמשך הפוסטים.

 

במהלך שנת 2016 עברתי הכשרה שהרחיבה את יכולותי בתור מאמנת לתקשורת, בתחום של פענוח קריירה.

שיטת האבחון היא מדהימה ומדויקת.

במהלך קורס ההכשרה הבנתי שהנה סוף סוף ניתן לי הסודוקו, כלי נפלא שבאמצעותו אני יכולה לתמלל את הדרך, התמרורים, האורות, ולמצא עבור לקוחותי

את המסלול שהכי נכון עבורם.

המודל נקרא MBTI וחשוב לי לפרט מה מיוחד בו כל כך. 

  1. המודל ממפה את ארבעת צירי ההתנהגות בחיינו ובאמצעותו מתאפשר זיהוי טיפוסי האישיות שלנו על כל אחד מהצירים.
  2. את שיחת האבחון  מבצעים אחרי שהלקוח ממלא שאלון אינטרנטי בבית, בשקט, בעצמו, בלי לחץ
  3. השאלון קיים ב35 שפות וממלאים אותו מדי שנה מעל ל2 מליון אנשים
  4. בסוף מפגש אישי הלקוח מקבל דו"ח הכוונה לקרירה שמבוסס על ניתוח הנתונים שהוא מילא בשאלון.

 

איך MBTI מראה את הדרך?

בסוף המפגש האישי הלקוח מבין את סוג הטיפוס שלו.

באופן שמזכיר כתיבה ביד הדומיננטית שלנו.

היד האוטומטית , המהירה,הטבעית, הנינוחה שלנו.

לעומת "יד שמאל ", היד הלא דומיננטית  .האיטית. המאולצת משהו.

היד ,שדורשת יותר ריכוז, מאמץ ואימון.

 

אז מה עכשיו? מהי הדרך שלי?

האבחון יכול לעזור בתקשורת בכלל תחומי החיים, אבל אני מצאתי, בדרך הזאת שהלכתי בה בשנים האחרונות,

שהכי מעניין אותי זה האבחון וההכוונה לזיהוי הטבע שלנו בתחום הקריירה והעבודה.  ממש כמו מצפן שמראה את הדרך ומקרא שעוזר לנו לקרא את המפה הזאת שאנו בוחרים ללכת בה כל הזמן.

 

כבר מעל חודש ימים אני עוזרת ללקוחותיי למצא את המקום שלהם בתחום הקרירה.

כבר 8 אבחוני קרירה ביצעתי, והתוצאות של המפגשים האלה מרגשים אותי ואת לקוחותי.

מי היה מאמין.

מצאתי את הסודוקו שלי בתחום האימון, בתחום הקריירה, בתחום שבו אני טובה ויכולה לעזור, אבל באמת לעזור.

לנווט ולמצא את הדרך. 

ואני ? אני מאושרת מאוד מהיכולת הזאת,

כי מצאתי את כוכב הצפון שלי,

שכל כך מתאימה לי, לצורת המחשבה שלי, ליכולות שיש לי בראש

(מי שמכיר אותי לעומק יודע שהראש שלי הוא כמו לינקדאין אחד גדול, באמצעותו אני כל הזמן מקשרת אנשים לאנשים)

ואני כל כך שמחה עכשיו  שיש לי את היכולת לעזור גם לאחרים למצא את הכוכב שלהם.

 

אסיים את הפוסט עם התחלתו, אסגור מעגל בקשר להקדשת הפוסט להורי.

גדלתי בבית של ריבוי צבעים.

לפעמים אפילו היתה תחושה של גודש.. של אחריות להבין את המסה שהורעפה.

צלילים ,תוים, מילים, ריחות.

תמהיל מבושם עם ארומה לא מזוהה.

ואולי דווקא לאור הריבוי שאליו נחשפתי, כבר מילדות היה לי חשוב למצוא את המקרא הספציפי למפה שלי.

את הסקרנות לחפש את טביעת האצבע שלי,ואת הזכות להתמיד בחיפוש –

אני חבה להורי.וזה ממש לא מובן מאליו.

סוגרת את הפוסט עם שיר שמשלב סוגים שונים של מוזיקה, רעיונות, סגנונות, ששמעתי בדרך לפגישה.

אהבתי את החיבורים המפתיעים (קפצו לדקה 3 בשביל להבין)

אז מה היא הדרך שלך? איך מצאתם אותה? האם אתם עדיין מחפשים? אשמח לקרא.

תגובות פייסבוק

תגובות

מחשבה אחת על “שנת 2016 – שנה של מצפן וצופן

  1. פינגבק: נפש האומן - נויה קומיסר - תקשורת פותרת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *