פרידה היא כואבת, לאו דווקא מעצם הפרידה
לפעמים, קיימות סיטואציות זוגיות שהפרידה היא בלתי נמנעת.
נכון, אנחנו משתדלים בפגישות שלנו להבין איך לתקשר במטרה להשאר ביחד, אך לעיתים התקשורת כל כך חסומה, המשקעים גדולים, הכעסים בלתי ניתנים לגישור ולא ניתן להמשיך בזוגיות.
יחד עם זאת, חשוב לי לעזור למצא את השביל בו הזוג ימשיך את התקשורת הזוגית גם כשנפרדים.
אז כן, פרידה היא חלק מהתקשורת. וכמה היה יכול להיות לנו יותר טוב, אם היינו מאפשרים לעצמנו להיפרד בצורה של השלמה ופיוס.
אז איך זה שרוב הפרידות כעוסות?
פרידה מזוגיות
"אפילו שאני כבר מבין שפרידה ממנה ומהזוגיות שלנו זה מה שנכון לי- עדיין זה כאב חד.
נכון, לא טוב לנו ביחד, אבל הפרידה יוצרת כאב כל כך חד, ולא מוכר, שאולי עדיף לנו להשאר עם הכאב הקיים והמוכר.
אני מבין שהיא כבר לא תישתנה. שאני -בזוגיות שלנו – כבר לא אוכל להביא מעצמי משהו אחר. התרגלתי במשך תקופה ארוכה לבקש שיהיה שינוי. בזה הייתי עסוק.
אז למה בכול זאת אני מרגיש כאב כול כך חד כשאני חושב על הפרידה?
האם זה רק הפחד מהיעדר שיגרת היומיום בדירה המשותפת? הילדים שמעכשיו אראה פחות?"
הפחד להיפרד
לכאורה, אנו חושבים שהכאב הוא מעצם הפרידה, ומהדברים שאנחנו מוותרים עליהם ומהחלום של הזוגיות שלנו. אבל למעשה, הכאב החד שאנו מתעמתים איתו נוצר מההבנה שאני שוקל להשאר עם הכאב הקיים כי אני מפחד להיפרד.
השאלה שבה אנו מתחבטים בסיטואציה כזאת היא "במידה ולא ניפרד, כי אני מפחד מהפרידה, האם אני אוכל להמשיך לחיות בזוגיות שנותנת לי כל כך מעט שמחה".
הכאב מעצם הפרידה מעמת אותי עם המציאות הלא טובה שבה חייתי עד כה ועוד יותר מזה, שאני שוקל להמשיך אותה כי אני מפחד מהפרידה.
פרידה מנושא שעומד ביננו וגורם לרוב המריבות שלנו
"אנחנו רבים כול הזמן על נושאים של יומיום. התחשבנויות. מי עושה מה בבית. מי לוקח את הילדים.מי מחזיר.מי יוצא. מי נמצא. כמה שעות הוא בעבודה. מדוע לא יוצאים ומבלים יותר."
נושא הריב הפך להיות כיסוי למשהו עמוק יותר
"ואם תיפרדו מהנושא הזה שעומד בינכם וכמטה קסם הוא היה מסתדר" – אני שואלת- "האם אז הזוגיות שלכם תהיה טובה יותר? האם אז ייפסק המתח באוויר?"
או שאולי דווקא אז תיפתח מגירה כמוסה של בעיות גדולות יותר מאלו שכבר היו כול כך מוכרות לכם?.
הרעש הרגיל של תקשורת בריב גורם לשיח מזוית של האשמות – "מי עשה מה ולמה?", אילו הן שאלות אינפורמטיביות שלכאורה הפתרון אליהן הוא פשוט.
אבל האמת היא שהשאלות הללו מסיטות את התשובה לשיח הפנימי של כל אחד שמחפש את עצמו באופן אישי ואת עצמו בתוך הקשר הזוגי: "האם הוא / היא רוצים באמת להיות איתנו, ולא מכח של הרגל . לאהוב אותי על מה שאני, בגלל מי שאני, לאהוב אותי על אף הדברים שיוצרים קצר בתקשורת".
ההכרה שהשוני שתמיד היה שם וקצת הפריע לזוגיות הופך להיות פתאום לגורם הפרידה
"הכרתי אותו ככזה. אני אפילו לא יכולה להגיד לך שאני מופתעת. הוא לא השתנה. אני פשוט לא תיארתי לעצמי שהשוני בינינו יהיה עבורי כול כך מעיק וישאיר אותי כול כך בודדה בזוגיות שלנו ".
פרידה מהרעיון שהשוני בין בני הזוג עלול לגרום לפרידה
האם יש אפשרות שבמידה ובכול זאת תבחרי להישאר בזוגיות הקיימת –תוכלי להיפרד מהתיחסות לדבר שמפריע לך בו, לעשות מעין פרידה "רעיונית ". פרידה " רעיונית" מתמונת הזוגיות שרצית ומהדמות שייחלת שתהיה ומהקשר שחלמת עליו לטובת הסתפקות אמיתית במצוי, והמשך זוגיות לצד הדמות הקיימת ,המוכרת, זו שכאילו בחרת לקבלה מחדש כפי שהיא ללא רצון ועיסוק בניסיון לשנותה.
מה שנקרא – לשחרר. להסתפק במה שיש ולא במה שאין. ולהסתדר עם זה מתוך בחירה מודעת.
פרידה מזוגיות מוכרת לזוגיות חדשה
"הכרתי מישהי אחרת. אבל הילדים… איך אוכל לעזוב את המסגרת, את החלום של המשפחה המתבגרת יחד?"
פרידה מהמוכר לאי וודאות
ואם היית יודע בוודאות שהזוגיות החדשה תהיה נפלאה ומוצלחת- האם היה לך יותר קל להתגבר על הפרידה מהמסגרת? מהחלום?
האם החשש מפרידה נוספת גם בזוגיות החדשה תנחה אותך להישאר בזוגיות הלא טובה שאתה בה עכשיו?
עד כמה הפחד מהלא מוכר משתק אותנו וגורם לנו להישאר במערכת שלא טוב לנו בה.
האם הפחד מפרידה בפעם הראשונה יגרום לפרידה נוספת בהמשך שתוכיח שמשהו אצלי לא בסדר ושמשהו שאני עושה לא מצליח לייצר מערכת יחסים.
אז מה הסיפור שלנו עם פרידות?
הבכי שחונק. הדמעות שמנצנצות. הקול שנישבר.
פרידה מהסברים כמו :"למה לא טוב לי "לטובת :"אז למה אני נשאר בזוגיות הזו?"
פרידה מעמתת אותנו עם הפרידה מהמחשבות , ההסברים , התלונות למה לא להישאר . מה לא טוב לנו בזוגיות. מה לא בסדר. מה לא עובד עבורנו. מה לא עושים בשבילנו.
מול אלו ייכנסו המחשבות למה כן להישאר. מה כן טוב לנו בזוגיות שלנו. מה אנחנו כן מצליחים להביא מעצמנו ומהחיוניות שלנו לזוגיות.
השאלות האלו יגרמו לנו להבין האם יש סיכוי של פריחה אישית או קמילה.
זה דורש אומץ. כנות. נכון, זה מפחיד כי נכנסים פחדים של פרידה מחלום שרציתי שיתגשם, אבל גישת ה"כן" היא היחידה שמאפשרת אחרי ה"ריק" של הפרידה ליצור צורך של חיפוש אחרי חלום חדש.
פרידה מהמשמעות שלי בזוגיות
עם כול הצער ניפרדים ממני. מהתבלין המיוחד שלי לטובת חיפוש של תבלין חלופי.
פרידה זה גם להבין שמסתדרים טוב גם בלעדי.
שעם כול הצער , הזכרונות, הרגעים הטובים- בכול זאת בוחרים להיפרד ממני. שלכול אחד, אף שיש את הייחודיות שלו שתהא מיוחדת שתהיה, היא אינה הדרך היחידה שתגרום אושר לאחר.
הוא יחפש כיצד להיות מאושר גם בלעדי.
משמעות חדשה שלי בעיני עצמי
ועכשיו זה כבר לא משנה בגלל מי ניפרדים. מי ניפרד ממי. מי עוזב את מי. ולמה נפרדים. זה פשוט קרה. פרידה.
זה הזמן להרים את הדגל של המשמעות של היום שאחרי. עבורי. בשבילי.
פרידה זו ההזדמנות להמציא את עצמנו מחדש.
ההזדמנות להמציא את עצמנו בתוך הקשר שממנו ניפרדנו ושאותו עזבנו.
ההזדמנות להמציא את עצמנו בתוך קשר חדש.
פרידה ממי שהיינו לטובת "האני הפורח"
כשנמציא את עצמנו מחדש,ניצוק לחיינו תוכן אחר:
עבורנו:
הפרידה ממה שהיה יוצרת וואקום וריק.
במקום למלא את הריק באותו תוכן מוכר וכואב של סודות, יסורי מצפון, האשמות, תחושת החמצה, שאלות של "מה היה אם"
עכשיו יגיע הזמן למלאם בתוכן שונה, אחר, מצמיח, מעודד.
עבור מי שסביבנו:
התוכן השונה והחדש יאפשר למי שמולנו ( בן זוגי , ילדינו המשותפים) לחוות אותנו בצורה אחרת, כמובילים, בוחרים, מנתבים , מאתגרים וסקרנים.
ההתמודדות שלנו עם השינוי תתורגם מבחינתם כעצמאות, ביטחון וכחוזק שלנו בעצמנו.
הם ירגישו פטורים מ"לטפל בנו" ויהיו פנויים " לטפל בעצמם" ובפרידה שהם עצמם עוברים.
כך תיווצר תקשורת טובה יותר איתנו. הם יוכלו לסמוך עלינו שאנחנו מסתדרים גם באופן עצמאי כשאנחנו לא איתם, ויוכלו להמשיך בחייהם ולא לדאוג או לרחם עלינו.
בנוסף, הבטחון שלנו יקרין להם בטחון לעצמם. הם גם ירגישו שאם אנחנו פנויים לטפל בעצמנו סימן שהם מבחינתם גם מספיק חזקים ויכולים, שגם אנחנו סומכים עליהם דבר שיחזק אותם.
התוכן החדש שניצוק לריק (שנוצר בעקבות הפרידה) יתקיים רק כאשר נשנה את זווית הראייה שלנו על עצמנו, על האחר, עלינו עם האחר ורק אז יתאפשר לנו להמשיך ולחבק את עצמנו ואת מי שסביבנו .
ולכן עלינו לחבק את הפרידה, את רעיון הפרידה ולא לפחד ממנו כל כך.
פרידה זה הרגע שבו משחררים את הסיפור והמחשבות.
פרידה זה בעצם פיוס.
תגובות פייסבוק
נויה יקרה,
המילה פרידה היא לא מהמילים החביבות עליי בחיים בלשון המעטה. מילה קשה וטעונה עבורי אולי כי חוויתי בחיי המון פרידות כואבות מאנשים אהובים.
בהחלט לא אוהבת אותה.
פרידה היא פרידה…
בין היא מבן זוג או בת זוג ובין אם היא כתוצאה מאובדן של מוות.
אני מצדיעה לך על הדרך שפירקת את המילה הזאת לכל כך הרבה דברים חיובים גם אם זה נגע רק בהיבט הזוגי.
אני מאמינה כמוך שפרידה היא פיוס והיא גם לחלוטין הזדמנות אם עושים אותה נכון ואם יודעים להסתכל עליה נכון
בטווח של רגע ובטווח של החיים. שכמה מפתיע ממשיכים גם אחריה…
פוסט מצויין עם ראייה אופטימית על נושא שלכאורה כל כך לא כזה.
תודה לתובנות שלך שמוסיפות מבט נוסף על שיגרת חיים שמלווה אותנו בין אם נירצה ובין אם לא. הרי אין לנו באמת אפשרות להימנע מכאב ומפרידה. אבל כן קיימת האפשרות לחיות אותם ואיתם בדרך שתתאים לנו.לתחושתי אז גם נרגיש פחות לבד בתהליך ,נישאר נאמנים לעצמנו ומעצמנו גם נקבל סוג של תמיכה והעצמה.
נויה,
הפוסט מעולה.
כולנו כל הזמן נפרדים מאנשים, נושאים, מחשבות וכל הזמן מתחברים מחדש וממקומות אחרים (יש כאלו שחוזרים לאותם דברים כאילו לא לומדים כלום).
לפני המון שנים החלטתי להיפרד מבן זוגי שאליו הייתי מתעצבנת ובחרתי להתחבר לילד שבו 🙂
אז כל ההסתכלות שלי אל הזוגיות השתנתה.
לא ראיתי התייחסות לפרידה עקב מוות. אני לא מצליחה להיפרד לגמרי מאדם יקר שעזב לפני שנה.
תודה מתי לתגובה. ריגשת אותי. הפוסט מבחינתי נגע באותן פרידות יזומות ומבחירה על אף הכאב שבהן. ואולי פרידה מאדם שניפטר יכולה להרגיש לנו אפשרית יותר , עד כמה שבכלל אפשר לשאת את המושג מוות, אם הצלחנו לפני הפרידה לקיים שיח אמיתי ,מחבר שאת הזכרון שלו נמשיך לשאת לעומת תסכול ופספוס.מקווה שהצלחתי להבין למה בדיוק התכוונת ובכול מקרה שוב מודה לך על הפתיחות וגילוי הלב.