אפשר להתמודד עם כעס?

 

בחיים יש מצבים שהדברים לא מסתדרים לנו כמו שאנחנו רוצים.
מספיק שאומרים לנו "לא" על משהו שרצינו או שמבקרים אותנו, לא מסכימים איתנו ,שותקים ולא מגיבים אלינו כמו שתיכננו – וכבר אנחנו כועסים.

התגובה הרגשית שלנו לסיטואציה שנתקלנו בה ,שכוללת ב"תיאוריה" מיגוון של רגשות ויכולה היתה להיות עוד רגשות פרט ל" כעס" – נישארת " תקועה רק ב" כעס".
אני הרי יכול להיות כועס או עצוב או מתוסכל או מרגיש לבד או מיואש ועוד רגשות ומשום מה אני נעצר בכעס. הצבע של הרגש שלי, לרוב הסיטואציות הוא רק צבע אחד. כעס.

שאנסה להפתיע את עצמי למציאת צבע אחר פרט לכעס?

התמודדות עם כעסים

איזה רגשות נוספים יש פרט לכעס?

צבעתי את מגוון הרגשות האחרים בשביל שנוכל להבין אותם:
"רק אני עושה. לא סופרים אותי. אני פראייר. אני מנוצל. אני שקוף .לא ניראה.אין לי תמיכה, אני לבד, אני דואג
ובמציאות הרגש שצף ראשון וכך חשים אותי אני כועס.
רק אני מוותר על הנוחות שלי למען השני,מה בסך הכול ביקשתי? התמסרתי ונינטשתי.לא עושים מה שאני רוצה.אני מתוסכל, אני פוחד
ובמציאות הרגש שצף ראשון וכך חשים אותי – אני כועס.
מה בכלל הצד השני חושב עלי כשהוא מסרב לעשות משהו שביקשתי?הוא בטח לא אוהב אותי. בטח לא מעריך אותי. אין לי עם מי להיות. אני לא אהוב, אני אבוד
ובמציאות הרגש שצף ראשון וכך חשים אותי – אני כועס.
אז לא אגיד יותר מה אני חושב ואמנע מלבקש בשביל לא לשמוע את ה" לא ", אשתוק ולא אזמין ביקורת: אני עצוב, אני לא מוערך
ובמציאות הרגש שצף ראשון וכך חשים אותי – אני כועס
כמה זמן אוכל להמשיך ככה?כבר ניסיתי הכול!. אני מיואש
ובמציאות הרגש שצף ראשון וכך חשים אותי – אני כועסססססססססססססס"

התמודדות עם כעס

רגש הכעס, כשנמצאים בתוכו הרבה יותר קשה לנו לדרבן את עצמנו להבין מה באמת נפגע אצלנו.  ממה באמת נפגענו. ואם לא נדע מה נפגע בנו לא יכנס השקט כי נהיה עסוקים רק בלכעוס.

הכעס הוא רגש שזולל המון אנרגיה, מפעיל אצלנו המון סיפורים וצידוקים, מוריד את מצב הרוח הרבה יותר מפחד ודאגה. הכעס משתק בסופו של דבר ומאוד מרחיק אותנו מעצמנו ומהאחרים.

לא סתם כשאנחנו כעוסים, יש לנו את הצריבה הזאת בכל הגוף ואף אחד לא רוצה להיות בסביבתנו.

ולכן הסיכוי שידעו לתת מענה על מה שנפגעתי ממנו יורד, מכיוון והוא מוסווה תחת רגש הכעס.

בגדול, ברגע שאנחנו נכנסים לצבע אחד של רגשות, יש תחושה של חוסר איזון, קל וחומר כשמדובר כרגש כל כך דומיננטי שיש לו כל כך הרבה השלכות חיצוניות כי רואים אותו ומרגישים אותו. בעבר כתבתי על חשיבות קשת הרגשות, מוזמנים לקרא פה

אילו תגובות נוספות יש בעקבות הכעס?

ולאותם המקרים שאני כועס וזהו. זאת אומרת הכעס הוא הרגש המדויק לאותה סיטואציה למה שאני מרגיש. האם התגובה שאני רוצה להעביר כדי שישמעו אותי היא לדקלם את המובן מאליו , לצעוק ולהאשים ובסופו של דבר גם להצטער על חוזק התגובה וחוסר היעילות שלה?

מי לא היה רוצה להיות מסוגל לגוון את אופציות התגובה הכועסת לסיטואציות שקורות? שרגש הכעס לא יכשיל ולא ימשוך תמיד לאותה תגובה שלא בהכרח תהיה המדוייקת, שלא בהכרח תשרת ותקדם  להרגיש טוב יותר?
שתיתן מענה לצורך שניפגע בסיטואציה שקרתה?

אפשר לכעוס ולתקשר את הכעס שלי במספר אופנים:
אני כועס-וצועק
אני כועס – ושותק
אני כועס – ורומז
אני כועס – ומדבר את עצמי בכנות, תוך לקיחת סיכון שדבריי לא יתקבלו וארגיש עוד יותר לבד /לא מובן/לא אהוב/לא מוערך וכו.

אם בסיטואציה שבה נפגעת תדע להתמקד ב"מה אתה רוצה להגיד" "מה האמירה החשובה שלך" תבין שיש לך תמריץ לגוון את התגובות ברגע של כעס. ואז תמצא את הדרך למנף את זה אל הלב והשכל שלך ושל מי שמולך (אתה מתמקד בך ובאמירה שלך ולא בכעס על מי שפגע בך).

כך תצליח ליצור את ההקשבה לעצמך ובמקביל גם תמגנט הקשבה אליך.

דוגמא:

"אני מבין עכשיו שכניראה מגיע לך מישהו טוב ממני".

לאחרונה צפיתי במחזמר בילי שוורץ.

קומדיה אורבנית מוסיקלית על הגשמה עצמית ואהבת אמת.
העלילה, לא כול כך חשובה אבל עוסקת בהגשמת חלומות .

מכאן החיבור שלי לחלומות של כולנו לחיות בהבנה הדדית וקירבה. 
לחיות ככה שגם אם אנחנו כועסים, הכעס יהיה ענייני.
כלפי ההתנהגות ולא כלפי האדם שהכעיס אותנו.
הכעס אז לא יחזיק יותר מדקות ספורות שיהיו קשורות רק לכעס ולא למחשבות ולפירושים שנספר לעצמנו ונייחס למי שהכעיס אותנו.

קצת על העלילה: בילי שוורץ , מזכירה אפורה במשרד רואי חשבון, חולמת על חיים טובים יותר ובינתיים מעבירה את ימיה בעבודה משרדית שאינה אוהבת.
ואז נכנס לחייה המגה סלב יונתן גור לביא- ומציע לה לצאת איתו לדייט.
בילי מתאהבת ביונתן ואפילו מקבלת ממנו הצעת נישואין, אבל ביום חתונתה מוצאת את עצמה על פרשת דרכים שתשנה את מה שחשבה על עצמה ועל אהבה.

הכעס והתגובה המפתיעה: מסיבה כולשהיא שלא אגלה על מנת שלא אהרוס את ההנאה והחוויה המשובחת של צפייה במחזמר –
בילי כועסת על ארוסה ומודיעה לו שלא תינשא לו.
הוא מנסה לשכנעה. מבקש סליחה. מודה שאוהב אותה ורוצה לחיות לצידה. אך לשווא. היא אפילו לא מוכנה להקשיב לו.
עכשיו גם הוא כועס.
נכון , הוא גם מרגיש חוסר אונים,תסכול- היא הרי לא מוכנה אפילו להקשיב לו ואף מבטלת את החתונה על אף הכרזת האהבה שלו אליה.
בודד וכעוס כבר אמרתי?
הכול הכול עובר עליו ובכל זאת מה הוא אומר לה ?איך הוא מגיב גם כשהכול צבוע ב"כעס"?

"אני מבין עכשיו שמגיע לך מישהו טוב ממני"

איך בחר להגיב?
הוא לא העליב אותה, לא פגע בה , לא דאג לחזק את עצמו באמצעות העלבות אישיות.
ומה קרה?
ההתנהגות והתגובה שלו הם שיכלו בהמשך לאפשר לו ,להשאיר פתח לשיחה מחודשת ולקשר מחודש עם אהובתו, בילי.

מה איפשר לו את ההתנהגות הזו?

אולי העובדה שאף שהיא בחרה להיפרד ממנו, הוא עדיין המשיך לבטוח בעצמו שהוא אהוב, מוערך, בסדר..אם כי פחות רצוי עכשיו עבורה.
הוא אמר לעצמו שגם אם טעה,שגה ובילי לא תסלח לו- עדיין הוא ימשיך להוביל את עצמו באומץ קדימה והבטחון העצמי שלו, בעצמו, במערכת של שניהם- בשלב הזה, עוד לא ייאבד תיקווה. לא יתערער.
לא ישקע ברצוי הלא מושג וישאף לליטוש היהלום הרצוי לו.

קשיים בזוגיות

נקודה למחשבה: "בחן את עצמך"  – מבחן הכעס

למה אני בוחר שוב ושוב לצבוע את העולם ב" כעס"?

1. האם כדי להגן על עצמי ולצמצם את הפחד האמיתי שלי שיפגעו בי אני מפתח ומעצים את הכעס על האחר? מגדיל אותו כדי להרגיש טוב יותר עם עצמי?

לדוגמא: מספר לעצמי סיפורים כמה אני בסדר וכמה הצד השני לא בסדר:  נצלן, איך הוא העז ועל מה הוא חשב, חושב רק על עצמו, ומגיע לי מישהו ומשהו טוב יותר. כדי להמנע מהרגש הכי עמוק שלי שהוא הפחד שאולי הוא לא רוצה להיות איתי, אולי אנחנו לא מתאימים, אולי אנחנו רבים וניפרד בסוף.
הסיפורים והמחשבות מרחיקים אותי ריחוק פיסי או ריחוק באמצעות שפה מאשימה וכעוסה או שתיקה שאינה באה ממקום שטוב לי בו עד שבאמת אי אפשר כבר לעמוד לידי. נואש וצונן.

2. האם כדי להימנע מלקיחת אחריות על המצוי/ על המציאות בזמן אמת אני מאפשר לעצמי לשקוע בחלומות של מה רצוי?

אם התשובה לשתי שאלות אלו הינה חיובית:

אני כנrאה מפספס , מבלי משים, את ההזדמנות לבחור לאפשר לעצמי לחיות ולהתנהל מתוך ה"יש" ולא מתוך ה"אין".
מפספס את ההזדמנות שתמונת ההעדפות הכללית שלי תשאף לתוצאה הטובה ביותר /זו שתכניס לי סדר ושקט ומתמקד רק בכעס.

1. האם בכך שאני מאפשר לכעס לצבוע את החיים שלי אני לוקח בזה אחריות על אנשים אחרים?

אם התשובה לשאלה זו הינה חיובית:

אני כניראה מפספס את ההזדמנות לקחת אחריות בצורה מאוזנת .כזו שתהיה במידה הנכונה ובזמן הנכון. אני מזניח את היכולות שלי לשיתוף פעולה וליצירתיות המחשבתית שלי .
מתעלם ממה אני יכול לעשות אחרת בענין שעלה. בסופו של דבר גם אני נחלש מעומס יתר,לחץ, דאגה, וחוסר התייחסות לצרכים שלי. אני מרגיש מרוקן.
לקחתי על עצמי יותר מדי.
בנוסף,
הדבר גורם למי שמולי להתנגד ולהימנע מלקיחת אקטיביות משותפת והדדית בניהול מערכת היחסים שלנו.
אני אולי זמנית מרגיש טוב וחזק,לקחתי על עצמי את האחריות, אבל הצד השני מרגיש בדיוק ההיפך.
מרגיש חלש ולא יכול.
במקרה הפחות גרוע הוא יקבל את מה שעשיתי עבורו כמובן מאליו, הוא לא ישמח ולא יעריך.

מה יכול לעזור לי בהרחבת התגובות שלי, באותם מקרים שאני כועס?
מה יתן לי את הכוח להתבטא אחרת מול הכעס שלי על עצמי ועל האחר
ומול על האחר שמפגין כלפי כעס?

קושי בזוגיות נויה קומיסר יועצת זוגית ומשפחתית

לסיכום הכעס הזה

במי זה באמת תלוי אם כול אחד מאיתנו יבחר,אף שהוא כועס- להגיד לעצמו :
אני כועס, ואולי גם מרגיש דחוי /לא אהוב/לא מובן/מתוסכל, ועוד.
קשת של רגשות מציפות אותי.
יחד עם זאת,
הכעס לא בהכרח מחייב ערעור של כול המהות שלי – לא?
אנטרל את הקשר הכמעט אוטומטי שנוצר בין היותי כועס לבין הדימוי העצמי שאני מייחס לעצמי ולאנשים שבחיי.
.
אצליח להאיר ביצירתיות, ולאתגר את עצמי בקשר הכמעט אוטומטי שיכול להיווצר בין הכעס שלי לנתינה שלי. נתינה לעצמי ולמי שמולי.
ולמה הכוונה?
כשאני כועס (שלא עשו מה שאני רוצה , שלא נתנו לי מה שאני רוצה ,מבקשים ממני לעשות משהו שאני לא רוצה)
באופן טבעי מתעורר המורד שבי , הפנקסן שבי,שאומר לי בזמזום בלתי פוסק שאם אתן מהטוב שבי, אף שאני כועס,שאם אגיב בסלחנות ואמשיך לתת את הטוב שבי, אף שאני כועס, יש מצב שלא אקבל בחזרה.
קשה לי לתת בידיעה שלא אקבל בחזרה.
זה טבעי.
אפילו יצירת קשרים חברתיים נובעת מהציפייה להעלאת סיכויי ההישרדות שלנו
כנגד זה אני מתמרד.
הבעיה, שמהר מאוד ה " לא" שאגיד לאחרים,יתחילו להצטבר וה" לא " יהפכו למי שאני. יגדירו מי אני

יועצת זוגית נויה קומיסר

ואם זה ככה- הרי שהאתגר שלי יהיה לתת אף בידיעה שלא אקבל בחזרה.
לא אקבל את מה שנתתי ולא אקבל את המינון של מה שנתתי.
אם אגיד לעצמי ,שמבחינתי הנתינה היא משמעותית, גם בשעת כעס –
אוכל להוביל את עצמי ממקום שמכבד את עצמי, ומנהיג את עצמי קדימה.
הרי אם אני יכולה לתת סימן שיש לי מספיק, אפילו עודף.
כמה אתן תלוי רק בי ובלי קשר למה שאקבל בחזרה.
כמה שאני ארגיש טוב עם עצמי ככה אוכל לתת וללא קשר לתגובה של מי שנתתי לו.

נתינה ובחירה בנתינה יכולים לנטרל את הכעס.

יכולים להחזיר את השליטה להתנהלות שלנו ולהכניס שקט והערכה עצמית.

שתמיד אהיה בצד שיכול לתת.

 

אשמח לקרא אתכם, היכן הפוסט נגע בכם? מה לקחתם מהקריאה אודות הכעס?

קבלו עדכון במייל על פוסט חדש

* indicates required


תגובות פייסבוק

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *