בשם הקידמה – הבריחה מהשיח

אני מוצאת את עצמי לאחרונה, זזה באי נוחות מול הקידמה והשפעותיה.
חברות שמפתחות פלטפורמות שונות לאפליקציות בתחום הבינה המלאכותית, שנועדו לשוחח עם המשתמשים ולספק להם שירותים מבלי הצורך הבסיסי שאת השיח ינהל – אדם.
נשמע מוזר?
אולי רק לי זה נשמע מוזר?
מודעת פרסום בעיתון " הארץ", משכה את תשומת ליבי:
"שירות חדש: תוכנה שתיפרד בעדינות ממחזרים לא רצויים.
שירות שמבטיח להקל על המשתמשים ברגעים המביכים שבהם הם מבקשים לומר שלום ולא להתראות לבני זוג, מי שהיו מועמדים לתפקיד או סתם מטרידים ברשת החברתית ".

הארץ 23 יוני 16

מתוך הארץ 23 יוני 16

ואני שואלת את עצמי :מה אנחנו אמורים לחסוך לעצמנו?
שיחה לא נעימה?
ניהול ויכוח בדרך מקדמת?
איפוק?
הקשבה?
אסרטיביות עדינה/מעודנת?
שיתוף פעולה?
סיום מערכת יחסים באופן שקול, מאוזן, שאינו מתלהם,מעליב, פוגעני?

מה יישאר ממערכות היחסים שלנו עם עצמנו ועם הסובבים אותנו,
אם את המשאב הכמעט יחיד המבדיל אותנו בחברה האנושית,
הלוא הוא השפה ,שבאמצעותה אנחנו מתקשרים ביננו – גם אותו נמסמס לטובת בינה ובנייה מלאכותית של התנהגות ביחסים?

bina

מתי הפך השיח הבינאישי שלנו למטרד?

לבעייתי ומאיים עד כדי כך, שיש צורך להגן על עצמנו מפניו ולהודות בפני עצמנו שאנו עלולים כל כך להזיק לעצמנו, שעדיף שפשוט נימנע ממנו.

שנקדים תרופה למכה ופשוט " נשתול" מישהו אחר במקומנו,
ובכך נימנע את הסכנה שאנו צפויים, חלילה, לעולל לעצמנו.

הנושא הזה התעורר אצלי במקביל לשיחות רבות שקיימתי בין בני זוג,
שמהן עולה כמעט בבירור,
שאחד הנושאים המעוררים ביניהם מתח וכעס, הוא נושא חינוך הילדים המשותפים וההורות האישית של כל אחד מהם.
ההורות , שנדמה שהפכה להיות מערכת היחסים, שבה אנו משקיעים את כל מרצנו והטוב שבנו.
אליה מנוקזות כל הרגשות החיוביים שלנו והסבלנות לנהל שיח אחר, מתחשב, סובלני ולעומת זאת במקביל נדחקת חשיבות השיח הזוגי.
אז זה לא שאנחנו לא יודעים לנהל את השיח הנכון, או לפחות הנושא של תקשורת במערכות יחסים חשוב לנו וברורה לנו חשיבותו, אבל, איך אומרים..: עולה כתה אבל לא בבית ספרנו?
נשקיע את יהבנו במערכות היחסים מול ילדינו ופחות מול בני זוגנו?
ואני מעזה לומר, גם מול משפחתנו המורחבת?
אחים, אחיות , הורים, גיסים וכו?

אני לא מתייאשת מלהתעניין בשיח האנושי בכלל ובשיח במערכות היחסים הזוגיות שלנו בפרט.
זו לתחושתי משמעות הצורך האנושי בקירבה.
משום כך, אני קוראת לקחת בפרופורציה ובהסתייגות את ההתלהבות מעולם הבינה המלאכותית. להשאירן בגדר וויז למציאת נתיב תחבורה, חידושים בתחום הרפואה וכו אבל לא כנתיב למערכת היחסים שלנו.
לא כתחליף לתחושות האנושיות שלנו ולניהול העצמי שלנו מול האחרים.

במקביל, להדגיש את היכולת שלנו להעתיק את המרץ והרצון שאנו משקיעים, בהטבת הקשרים שמול ילדינו,ההורות שלנו ומקום העבודה שלנו,
גם למערכות היחסים המשפחתיות האחרות המורחבות שלנו.
אלו שאינן בהכרח כוללות את הילדים שלנו, קרי, מערכות זוגיות , משפחתיות מורחבות.

 

לפוסט הזה דמיינתי שני סוגים של תגובות:

  1. דווקא הייתי מעדיף בינה מלאכותית שתגיד לי מה להגיד כי אני עושה ועושה ועושה במערכת הזוגית, אין לי שיתוף פעולה, רק אני עושה – די התעייפתי, אני מעדיף להשקיע במערכות יחסים שמועילות לי יותר כמו בעבודה ובילדים. – ההתייחסות הזאת מאשרת לי את התובנה ש"שמתי בצד" את המערכת הזוגית ולא משנה כרגע למה, וברור שאם אני "שמה בצד" את המערכת הזוגית , טוב כבר לא יצא מזה. בעיני, זה הזמן לקחת אחריות, להיכנס לחדר ולמצוא פתרונות לתקשורת עד יצא עשן. כל עוד יש פה הבנה שוויתרתי על מערכת היחסים הזוגית, אין יכולת אמיתית למצוא פתרון.  בעבר כתבתי על הקנאה שגורמת לנו להמציא פתרון, אותו הדבר עם הכעס – הוא גם מחייב אותנו להמציא פתרון ולא להזניח את היכולת שלנו לתחזק את מערכת היחסים.
  2. אין לי צורך בבינה מלאכותית כי אני יודע להשקיע במערכות , פשוט בוחר באילו מערכות יחסים להשקיע. אני חייב להשקיע במערכת של העבודה וכמובן במערכת היחסים עם הילדים שלי, איפה עכשיו יש לי זמן להשקיע גם במערכת היחסים עם בת הזוג?
    לתגובה זו היתי אומרת שיש פה הודאה שאין פה השקעה במערכת היחסים הזוגית, יש פה עצירה ולכן לא יכול להיות פה שינוי למצב והדבר יגרור מחיר.

ולסיום המלצה על סרט שראיתי לפני כשלושה חודשים בטלוויזיה בשם HER, מדובר על קשר בין בחור ובין בחורה שהיא יציר בינה מלאכותית. היא יודעת עליו הכל כי הוא ממלא שאלון ולאט לאט נבנית מערכת יחסים בינם בגלל שהיא מכירה אותו ויודעת מה הדברים שמעניינים אותו. הקשר ביניהם הא באמצעות אוזניה בלבד. הוא מתאהב בה בגלל שהיא מכירה אותו כל כך טוב. והיא? לא אקלקל.

במידה ואתם הולכים לצפות בסרט – רק תחשבו עד כמה הקשר הכי הכי הכי טוב הופך גם לבנאלי ביותר, ובמקום לגרום לו לקרוס, איפה אפשר לקדם אותו, לתחזק, להיות בקשר אמיתי. ובמידה והקשר קרס, איך אפשר למצא את זווית הראייה האחרת בשביל לקחת את מה שיש, לא להתעלם ממנו ולנסות לבנות אותו באופן אחר.

תגובות פייסבוק

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *