בחיים יש מצבים שהדברים לא מסתדרים לנו כמו שאנחנו רוצים. מספיק שאומרים לנו "לא" על משהו שרצינו או שמבקרים אותנו, לא מסכימים איתנו ,שותקים ולא מגיבים אלינו כמו שתיכננו – וכבר אנחנו כועסים. התגובה הרגשית שלנו לסיטואציה שנתקלנו בה ,שכוללת ב"תיאוריה" מיגוון של רגשות ויכולה היתה להיות עוד רגשות פרט ל" כעס" – נישארת
פרידה היא כואבת, לאו דווקא מעצם הפרידה לפעמים, קיימות סיטואציות זוגיות שהפרידה היא בלתי נמנעת. נכון, אנחנו משתדלים בפגישות שלנו להבין איך לתקשר במטרה להשאר ביחד, אך לעיתים התקשורת כל כך חסומה, המשקעים גדולים, הכעסים בלתי ניתנים לגישור ולא ניתן להמשיך בזוגיות. יחד עם זאת, חשוב לי לעזור למצא את השביל בו הזוג ימשיך את
לאחרונה גיליתי את הפינטרסט, רשת חברתית מבוססת תמונות. אני אוהבת שלא צריך יותר מדי לקרא, לדבר ופשוט לקבל את המסרים בצורה ויזואלית ספונטנית ומדויקת. אז החלטתי את הפוסט הבא לכתוב קצר. כמו המסרים בפינטרסט. וכמובן, גם אותו אני אנעץ לתיקיות הרלונטיות בפרופיל שלי. אנשים שונים חושבים אחרת: כמו שכל אחד מאיתנו מקבל את עצמו על מכלול
בפוסט האחרון העליתי את תכנית הרדיו הראשונה אותה הגשתי ברדיו קול הילדים. מה הקשר בין יועצת לתקשורת פותרת במערכות יחסים זוגית משפחתית ואישית ובין הגשת תכנית רדיו? מאוד פשוט – האזנה לרדיו נעשית ללא צפיה במשהו או במישהו, ולכן באופן טבעי ה"שיפוט" "הקיטלוג" "ההשוואה" מנוטרלים. הנטרול יוצר הנאה בהאזנה כי היא באה ממקום נקי, אמיתי ועמוק.
אני מסוג האנשים האלה ,שיכולים לשמוע שוב ושוב את אותו סיפור ובכול פעם להתרגש ולצפות להפתעה בסיומו. כבר מילדות אהבתי להקשיב לסיפורים בכול שעה של היום, ולאו דווקא לפני השינה: גם מההורים, אבל גם מתקליטים וכמובן מתוכניות רדיו. לפני כשנתיים,היתה לי הזכות לממש את אהבתי לרדיו והגשתי תוכנית בשם: "מחוץ לקופסא" ברדיו קול הילדים- רדיו
לאחרונה צפיתי בסרט החדש של פיקסאר – "הקול בראש". בסרט מסופר על הקול הפנימי שמתנהל בראש של הגיבורים ועל חמשת הרגשות אשר עולים, מניעים ומשתלטים עלינו בסיטואציות השונות : שמחה, גועל, פחד,כעס ועצב. הסרט מאוד חזק בעיני, ומתאים לכל גיל – צפיתי בו עם ילדתי בת ה16 וחצי ושמחתי שאנחנו יכולות להתחבר בזכות התוכן
הם מגיעים אלי לייעוץ כעוסים. ומתחיל הפינג-פונג המוכר: "הוא לא רואה אותי." "והיא מתלוננת על מה שאני צריך לעשות בעבודה ובעיקר על מה שאני לא עושה בבית." "והוא לא רואה את התמרון המטורף שלי בין עבודה -בית -ילדים." "והיא תמיד דואגת, הדאגנות שלך מטריפה אותי." "לפעמים אני מרגישה כמו האחראי התורן שתמיד דואג, כי אתה
בשבוע שעבר נפגשתי עם זוג. "מה קורה "? אני שואלת. "הכול בסדר".הוא עונה. "טוב..אז שניפרד כידידים "? אני שואלת. ומכאן מתחילה הפגישה. זוגיות ללא דעה אישית וללא הכרה היא חסרה "את יודעת ", אומרת זוגתו. "זה כל כך קשור לעניין שלגביו הגענו היום לפגישה איתך. נימאס לי שהוא עונה תשובה בלי קשר למציאות. הגענו אליך אחרי שעה